50. על ששה חדשים השלוחין יוצאין. פיסקא ממשנתנו פ"א מ"ג. ומפרש שם: על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות. על כסלו מפני החנוכה. ועל אדר מפני הפורים. ופירשו בירושלמי שעל סיון לא היו יוצאים, שהרי עצרת חתוכה וקבועה, ומונין לה חמשים יום מיום שני של פסח. ועיין בתוספות י"ח א' ד"ה על ניסן ובריטב"א שם ד"ה גרסי' בירושלמי. וכתב שם: ואפילו הכי עבדינן עצרת ב' ימים גזירה [אטו] שאר כל המועדות. ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' ר"ז שציינו לו האחרונים.
50-51. ר' התקין שיהו יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים. בבבלי י"ט ב': ר' אומר (ולפי התוספתא היא תקנת רבי) אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר השני וכו'. ופירשו בבבלי שם שלתנא של משנתנו אין צורך לצאת על אדר שני, מפני שאדר ראשון לעולם מלא, ויודעים שר"ח אדר ב' הוא ביום ל"א. ועיין בתוספות שם ד"ה מתני'. ובריטב"א כתב על דבריהם "ואין זה מחוור". והוא מפרש שכשעברו את השנה שלחו שלוחים לאלתר כשעברוה לאחר פורים, ושלוחים הללו אינם עניין לשלוחים של משנתנו. וכן פירש בהגהות הרש"ש מדעתו. ועיין גם במאירי, עמ' 45, שכתב: שצריכים להודיע יום קדושו של אדר שני, ולא דיים בהודעה שנתעברה השנה בלבד, אלא צריכים להודיע יום הקדוש למנות ממנו לפורים וכו'. ופסק כרבי. ומכאן שלתנא של משנתנו דיים בהודעה שנתעברה השנה, שהרי אדר ראשון לעולם מלא, לשיטתו. ועיין בלח"מ פ"ג מה' קידוש החודש סה"ט, והיא לכאורה קושיא עצומה, שהרי בספ"ד פסק רבינו כרבי, ולדעת רבי הרי צריכים לשלוחין אף לפורים של אדר ב'. ואף שבנוסח האיגרת מפורש כמה הוסיפו (עיי"ש בר"מ), הוספה זו אינה אלא לפי חשבונם בשעה שפסקו לעבר, אבל יש ברשותם לשנות, כמפורש שם בדברי הר"מ: שחדש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו מלא או חסר לאנשים הרחוקים שמודיעים אותם, אבל הם לפי הראיה הם עושים מלא או חסר. וכן מוכרח מן הסוגייא כאן, שאם מניין ימי העיבור נקבע מלכתחילה, הרי אין צורך לשלוחים על אדר שני אפילו לרבי, ודיינו בשלוחי העיבור.27ועיין רשב"א, הוצ' הנ"ל. עמ' 85, ובהע' 970 שם. ושמא מה שכתב הר"מ בפ"ג ה"ט: ועל הפורים, כוונתו אף לאדר ב', שהרי אם קראו את המגילה באדר א' לא יצאו, ועדיין לא היה פורים. ועיין מרכבת המשנה ח"ב פ"ג מה' קידוש החודש ה"א ד"ה ה"ט.