34-35. כיצד לנדרי' המודר הנאה מחבירו לשנה נדר הימנו שנים עשר חדש מיום ליום. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: מונה שנים עשר וכו', וכ"ה בבבלי י"ב ב'. ועיין לעיל, הערה 2.
35-36. אם אמ' לשנה זו אפי' לא נדר הימנו אלא מאחד באלול אין לו אלא עד אחד בתשרי. וכ"ה ("באחד באלול") גם בד, כי"ע7בכי"ע: באילול. ואצל צוקרמ' בטעות: באילו. וכי"ל. ובבבלי י"ב ב': אפילו לא עמד אלא בעשרים ותשעה באלול, כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה, אפילו למאן דאמר יום אחד בשנה אינו חשוב שנה, לצעורי נפשיה קביל עליה, והא איצטער ליה. ואימא ניסן ? בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ופירשו ר"ח ורש"י: ובני אדם אין קורין ר"ה אלא תשרי.
ובמשנת נדרים רפ"ח: קונם יין שאני טועם וכו', שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבוא. ומפשוטה של משנתנו ברור שהכוונה לראש השנה ממש. אבל ראייה הכרחית אין כאן, ואפשר להדחק ולומר שהכוונה לר"ה של נדרים, וסובר תנא זה שניסן ר"ה לנדרים. ולהלן שם מ"ה: קונם יין שאני טועם השנה, נתעברה השנה, אסור בה ובעיבורה. ומשמע עד עיבורה ולא יותר, וניסן ר"ה לנדרים. וכבר הביאו עליה את הירושלמי ברי"ף, רמב"ן, ריטב"א, רנב"ר בשטמ"ק ס"ג א'. וכ"ה בירושלמי (פ"ח ה"ז, מ"א ע"א): הדא אמרה ניסן ראש השנה לנדרים ? תשרי ראש השנה לנדרים, שלא תאמר יעלה (ראש) חדש אדר תחת אלול ויהא מותר באלול, לפום כן צרך מימר אסור בה ובעיבורה. ומכיוון שהירושלמי הבין את משנתנו רפ"ה כפשוטה שהכוונה לר"ה ממש לפיכך הקשה שם (ה"א, מ' ע"ד) ממשנה ה', והביא את הפירוש הנ"ל, שאף במשנה ה' הכוונה לתשרי. ומפשוטה של משנתנו ברפ"ח שם משמע שאפילו נדר בערב ר"ה דינו כן, כשיטת הבבלי כאן. ואינו עניין כלל למחלוקת8עיין ירושלמי עירובין פ"ג ה"א, כ' ע"ד, ובמקבילות בנדרים פ"ו ובנזיר פ"ו. ועיין בבלי הנ"ל בפנים ונדרים ל' ב' ובמקבילות שצוינו בגליון, ובב"ר פצ"ד, ב', עמ' 1172. אם הלכו בנדרים אחר לשון תורה, או לשון בני אדם, שהרי אם נאמר כאן שהולכין אחר לשון תורה (לחומרא) צריך להיות אסור עד ר"ח ניסן, כמו שהקשו בבבלי. ועיין בריטב"א שם. ולפיכך מסתבר שבתוספתא צ"ל: אלא באחר' (=באחרון) באלול, והסופרים כתבו "באחד באלול" באשגרה מלעיל, שו' 17.