29-30. הראשון נאמ' בו שה תמים זכר בן שנה והשני כיוצא בו. בספרי בהעלותך סוף פי' ס"ה, עמ' 62: ככל חקותיו, אלו מצות שבגופו. שה תמים זכר בן שנה, ועיין בפי' רבינו הלל שם הנ"ל, ובספרי שם סוף פי' ס"ט, עמ' 66, ובהערות רח"ש הורוביץ שם.
30. הראשון נאמ' בו אל תאכלו ממנו נא ובשל וכו'. עיין בבלי צ"ה רע"ב ובמשנה שם פ"ט מ"ג.
31. הראשון נאמ' בו ולא תותירו ממנו עד בקר וכו'. בבלי צ"ה א'. ועיין במקורות שצוינו לעיל, שו' 29–30.
32. הראשון דוחה את השבת. עיין לעיל פ"ד, שו' 85. ועיין בבלי צ"ה ב'.
והשיני דוחה את השבת. בכי"ע בטעות: ואין השיני דוחה את השבת. ועיין במשנתנו פ"ט מ"ג, לעיל פ"ד, שו' 89, ספרי בהעלותך סוף פי' ע', עמ' 67, שם פי' ס"ה, עמ' 62, בבלי צ"ה ב', יומא נ"א א'.
32-33. הראשון טעון לינה והשיני טעון לינה. בבלי פסחים הנ"ל. ועיין ספרי ראה פי' קל"ד, עמ' 190, ומ"ש להלן.
33. ר' יהודה או' אין השיני טעון לינה. ספרי, עמ' 191, ובבלי הנ"ל, סוכה מ"ז ב'. ועיין בתוספות כאן צ"ה ב', סוכה מ"ז א' ד"ה ופנית, ר"ה ה' א' ד"ה מה, חגיגה י"ז ב' ד"ה דכתיב וזבחים צ"ז א' ד"ה ופנית. ובר"מ לא נתבאר אם פסח שני טעון לינה, עיין מנחת חינוך מצוה ש"פ (קרוב לסופה), ומ"ש באור שמח סוף ה' קרבן פסח, וערוך לנר סוכה מ"ז ב' ד"ה למעוטי פסח שני. ובמאירי צ"ה א', 142 ע"א: והשני וכו' ואינו טעון לינה, ופסק כר' יהודה.
34. נכנס ושוחט את פסחו בעזרה ויוצא ומספיד את אביו בבית פגי. לפי פשוטו פרושו שיוצא ומספיד את אביו שמת אחר שחיטה, וחוזר ואוכל את פסחו, כדין אונן שמת אביו אחר חצות (עיין זבחים ק' א'). ונקט בית פאגי, מפני שהיא סמוכה לירושלים,13עיין בס' בני אשר לר' יעקב גולדמן (יפו תרפ"ד), עמ' א' ואילך שאסף את רוב המקומות שבית פגי נזכרת בהם, והביא את הסתירות שביניהם, ועיין בספרי דבי רב לרד"ף, קנ"ב ע"ד. ואין משהין את המת בירושלים עד השקיעה,14עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 190. ומוציאים אותו לבית פגי, ויוצא בנו אחריו, ומספיד אותו. ואעפ"י שאסור בהספד, שהרי הביא קרבן (עיין ירושלמי כאן רפ"ד ומקבילות), ועוד שאין מספידין בי"ד אייר, כמפורש במגילת תענית ובבלי חולין קכ"ט, ב', בפניו שאני (אם הוא ת"ח), עיין בבלי מו"ק כ"ז ב' ומגילה ג' ב'.
ולפי דרכנו למדנו, שאין לינה לינה דווקא, אלא שאסור לצאת מירושלים אפילו על מנת לחזור, שהרי בכתוב לא נזכרה לינה, אלא (דברים ט"ז, ז'): ופנית בבקר והלכת וגו'. וכן בספרי פנחס פי' קנ"א, עמ' 196: ביום השמיני עצרת תהיה לכם. עצרו הכתוב מלצאת. הרי שהביא קדשיו מבית פגי לירושלם שומע אני יאכלם בירושלם וילך וילן בבית פאגי, ת"ל ביום השמיני עצרת תהיה לכם, עצרו הכתוב מלצאת, אין עצירה אלא כניסה, שנאמר (ירמיה ל"ו, מ') אני עצור לא אוכל לבוא בית ה'. ופירש רבינו הלל שם, ע' ע"ב: אלא כניסה, דהיינו כנוס בירושלים עד הבקר.
והר"מ בפ"ה מה' כלי המקדש פ"ה ה"ז פסק בדין כהן גדול: ויהיה ביתו בירושלים ואינו זז משם לעולם.15וכבר העירו לשמות רבה פל"ז, ג', עיי"ש. והעיר במנחת חינוך מצוה קל"ו שהטעם הוא מפני שכהן גדול מקריב בכל יום מנחת חביתין, ולפיכך אסור לו לצאת מירושלים, וכדברי משנתנו סנהדרין רפ"ב: מת לו מת וכו' ויוצא עמהן עד פתח שער העיר, ואף כאן הטעם משום שהוא עצור בירושלים מפני הקרבן שלו. אבל ר' יהודה חולק שם ואוסר לצאת אפילו מן המקדש,16עיין בסה"מ להר"מ ל"ת קס"ה ובשרש ה' שם, ובהשגות הרמב"ן שם. ועיין בחידושי הר"ן סנהדרין י"ט א'. אלא שמטעם לינה היה מותר לו לצאת אפילו לבית פאגי ולהספיד את מתו, כמפורש כאן, מפני שאין לינה אלא בקרבן הטעון שבעה, כדבריו בספרי דברים ובברייתא שבבבלי הנ"ל.