23. הראשון בשלש כתים ואין השיני בשלש כתים. לעיל פ"ד רה"י, שו' 60, עיי"ש. ובתוספות צ"ה רע"א ובתוספות הר"ש שם: בתוספתא נמי קתני הראשון נשחט בג' כיתות, ואין השני נשחט בג' כיתות, והכא (כלומר, במשנתנו פ"ט מ"ג) תנא ושייר, דשייר נמי ביקור ד' ימים, כדאמר בגמרא (צ"ו א'), ובתוספתא דלא קתני ביקור, דלא קחשיב אלא הנך שנוהגין בפסח לבדו, וביקור נוהג נמי בתמיד. ובס' יש סדר למשנה (פ"ט מ"ג) האריך בזה בשם חבורו תנא תוספאה לתוספתא (עיין מ"ש במבוא לח"א, עמ' י"ד ואילך), עיי"ש.
23-24. הראשון דוחה את הטומאה, ואין השני דוחה את הטומאה. בספרי בהעלותך פי' ע', עמ' 67: כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת, או ידחה את הטומאה, אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה. ועיין לעיל שם פי' ס"ה, עמ' 62, ירושלמי פ"ט סה"ג, ל"ו ע"ד (ועיין הירושלמי כפשוטו, עמ' 510), בבלי צ"ה ב', יומא נ"א א'. ובבבלי שם הביא ברייתא שר' יהודה חולק וסובר שאף השני דוחה את הטומאה, וכנראה שלמד כן מן הפסח שעשה חזקיהו, עיין מ"ש בסיני - ספר יובל (ירושלים תשי"ח), עמ' פ"ו ואילך.
24-25. הראשון חייבין עליו כרת והשני אין חייבין עליו כרת דברי ר'. ר' נתן אומ' אף השני חייבין וכו'. כל המפרשים מגיהים בפה אחד: דברי ר' נתן. ר' אומר אף השני וכו', והוא ע"פ הבבלי צ"ג א'. וקשה מאד להגיה ארבע נוסחאות בתוספתא, וכבר קיימנו לעיל (רה"ד, שו' 13–14, ד"ה ונראה) את הנוסחא שלפנינו. ובתוספות בכורים העיר על דברי התוספות ביומא כ"ט ב' סד"ה אלא, עיי"ש, ועיין מ"ש בזהב שבא בסוף תוספות הר"ש, שנ"ט ע"א. ובעיקר המחלוקת של ר' ור' נתן עיין מ"ש להלן בסמוך. ועיין ספרי בהעלותך פי' ע', סוף עמ' 66, ספרי זוטא פ"ט, ז', עמ' 259. ועיין מ"ש הגרי"פ פערלא במניין המצות לרס"ג ח"א, רמ"א ע"א ואילך.
25-26. ר' חנינא בן עקביא או' אם עשו את השני אין חייבין עליו כרת על הראשון וכו'. בבבלי צ"ג ב' סיכמו: הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב. שגג בזה ובזה דברי הכל פטור. הזיד בראשון ושגג בשני לר' ור' נתן מחייבי,12עיי"ש צ"ג א', והוא כסתם משנתנו רפ"ט, לפירוש הר"מ, עיין מ"ש לעיל שו' 3–4, ד"ה אם כן. לר' חנניא בן עקביא פטור. שגג בראשון והזיד בשני לרבי (והוא ר' נתן שלנו) חייב. לר' נתן (והוא רבי שלנו) ולר' חנניא בן עקביא פטור. ועיין בשו"ת הר"א בן הר"מ, ברכת אברהם סי' ד'. ובירושלמי פ"ט ה"ג, ל"ו ע"ד (אלא שהמגיה תיקן שם את הגירסא, והנכון הוא בכי"ל): אית תניי תני על השיני הוא ענוש כרת, על הראשון אינו ענוש כרת. אית תניי תני על הראשון הוא ענוש כרת על השיני אינו ענוש כרת. ואית תניי תני בין על הראשון בין על השיני פטור אינו (ונמחקו שתי המלים האחרונות ע"י המגיה. ועיין להלן) ענוש כרת. מאן דאמר על הראשון הוא ענוש כרת. חטאו ישא בראשון (כלומר, אם היה מזיד בראשון, אפילו שגג בשני חייב כרת). מאן דאמר על השני הוא ענוש כרת. חטאו ישא בשני (עיין להלן). מאן דאמר בין על הראשון בין על השני אינו (ואף כאן מחק המגיה מלה זו) ענוש כרת. חטאו ישא בין על הראשון בין על השני (כלומר, דווקא כשהזיד בשניהם חייב כרת, כשיטת ר' חנניא בן עקביא). מאן דאמר על השיני. אינו ענוש כרת אלא אם כן לא עשה את הראשון, כי את קרבן ה' לא הקריב במועדו בראשון. חטאו ישא בשיני, כלומר, אפילו היה אנוס או שוגג בראשון והזיד בשני חייב כרת, אבל אם שגג בשני פטור מן הכרת, אפילו היה מזיד בראשון. ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 510.
27-28. הראשון טעון חגיגה, ואין השיני טעון חגיגה. בירושלמי פ"ט ה"ג, ל"ו ע"ד: את שהוא טעון הלל (כלומר, באכילתו) טעון חגיגה, את שאינו טעון הלל אינו טעון חגיגה. ועיין ר"מ ספ"י מה' קרבן פסח ובכ"מ שם, ורש"י ס"ט ב' (במשנה) ד"ה עמו ובאור חדש שם (תכ"מ). ועיין סמ"ג עשין סוף סי' רכ"ו, רכ"ט ע"ב, ומאירי צ"ה א', 142 ע"א.
28. הראשון נוהג כל שבעה והשיני יום אחד. רבינו הילל בפירושו לספרי בהעלותך פי' ס"ה, י"ז ע"א. ובספרי שם פי' ס"ט, עמ' 66: או אף לשבעה ולמצה ולביעור חמץ וכו'. כלומר, שיאכל מצה ושיבער את החמץ בכל שבעה וכו'. ובפי' הרמב"ן שם ט', ג': וכן בפסח שני נאמר חקותיו ומשפטיו ומצה וחמץ עמו בבית, ואינו נוהג אלא יום אחד, כלומר רק בלילה שאוכל את הפסח אוכל עמו מצה. ועיין מ"ש על דברי הרמב"ן בספרי דבי רב, ס"ב סע"ב ואילך, ובתכלת מרדכי על הרמב"ן שם. ובס' משך חכמה בהעלותך, קל"ד ע"ג, פירש את התוספתא ע"פ פירש"י שם ט' י'. ועיין בירושלמי פ"ט ה"ג, ל"ו ע"ד, ובבלי צ"ה א'.
ובספרי דברים פי' קל"ד, עמ' 191: יצא פסח קטן שאינו טעון אלא יום אחד. ועיין רש"י צ"ה ב' ד"ה הנאכל לששה.