28-29. בני חבורה שרצו להמנות אחרים על פסחן הרשות בידן. במכילתא דרשב"י בא י"ב, ד', עמ' 10: במכסת תכסו. מלמד שנמנין וממנין. מיכאן אמרו בני חבורה שהמנו אחרים על חלקם הרשות בידם וכו'. והכוונה שמן הפסוק אנו למדים שמותר להוסיף ולמנות אחרים על הפסח, אעפ"י שהוא מוכר להם חלק מן הפסח שכבר הוקדש על ידו, והרי המוכר את קדשיו לא עשה ולא כלום (כמפורש להלן סה"ח), שאני פסח שמצותו בכך לאכול למנוייו, ולכך הקדישו משעה ראשונה, עיין בירושלמי פ"ח ה"ג, ל"ו רע"א. ולהלן שם בה"ד: רב הונא אמר המפריש פסחו, ואמר על מנת שלא יימנה אחר עמי, אין אחר נמנה עמו, הפרישו סתם כל מה שיבואו מינוייו הם. ומכאן שאם הפריש ע"מ שלא למנות אחר עמו, דין הפסח כדין שאר הקרבנות, שאינו נמכר. ועיין בתוספות פ"ט ב' ד"ה וזה.
29. רצו להמשך ולהמנות אחרים על פסחן הרשות בידן. וכ"ה במכילתא דרשב"י הנ"ל (אלא ששם: על חלקם). והכוונה שבני החבורה יכולים למכור את כל חלקם בפסח לאחרים, ובלבד שלא ימכרו וימשכו בבת אחת, ויניחו לרגע את הפסח בלי מנויין, כמפורש להלן.
29-31. הממנא אחרים על פסחו הרשות בידו. רצה להמשך ולהמנות אחרין על חלקו הרשות בידו. וכ"ה בכי"ל ובכי"ע (אלא שבכי"ע גם בסיפא "על פסחן"), ובד נשמטה הרישא. ובמכילתא דרשב"י הנ"ל: אחד מבני חבורה שהמנה אחר על חלקו הרשות בידו, רצה להמשך ולהמנות אחרים על חלקו הרשות בידו. וכאן הכוונה שאפילו אחד שנמנה ע"י בעל הפסח, אחרי שהקדיש את הפסח, אף הוא יכול להוסיף עוד אחרים ולמכור חלק מחלקו, ואף למכור את חלקו לגמרי.
31-32. לעולם נמשכין והולכין ובלבד שנשתייר אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה. בכי"ל: ובלבד שלא ישתייר אחד מחבורה ראשונה וכו'. וכן במכילתא בא פ"ג, עמ' 11 (כגירסת רוב הנוסחאות): ר' יהודה אומר בלבד שלא יהא שם אחד מחבורה הראשונה, שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר. וכבר הראינו לעיל ח"ב, עמ' 567, ולעיל שבת פ"ה, שו' 7, ועירובין פ"ה, שו' 24, ש"ובלבד שלא" פירושו "ובלבד ש", עיין מש"ש, ואין הבדל להלכה בין הגירסאות. וסובר ר' יהודה שאין כל המנויין הראשונים יכולים להסתלק, כדי שלא יעשו השניים שנמנו אח"כ עיקר. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 9: מלמד שמתמעטין והולכין, ובלבד שישתייר שם אחד מחבורה ראשונה דברי ר' יהודה.
ובירושלמי פ"ח ה"ד, ל"ו ע"א: בלבד שיהא שם אחד מבני חבורה הראשונ' ואחד מבני החבורה השנייה דברי ר' יודה. כלומר, שלא יתמעטו עד כדי יחיד, שהרי ר' יהודה סובר (בפ"ח מ"ז) שאין שוחטין על היחיד. ובבבלי צ"ט א': ובלבד שיהא אחד מבני חבורה קיים דברי ר' יהודה. ופירש"י אחד מבני החבורה הראשונה, וכן מוכרח מן העניין.
32. ור' יוסה או' בין מחבורה ראשונה וכו'. מכילתא דרשב"י, ירושלמי ובבלי הנ"ל. ועיין להלן.
33. ובלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא. וכ"ה במקורות הנ"ל. ובמכילתא דר' ישמעאל, עמ' 11 הנ"ל (כגי' כי"י אוקספורד ומינכן): בלבד שיניח את הפסח וכו'. וכן להלן שם, עמ' 12 (כגי' כי"י הנ"ל): ר' ישמעאל אומר וכו', ובלבד שיניח את הפסח וכו'. והיא היא, עיין מ"ש לעיל, שו' 31–32, ד"ה לעולם.