24-25. בני חבורה שנמנו על הפסח אם יש כזית לכל אחד ואחד יאכלו וכו'. כסתם משנתנו בפ"ח מ"ז, ועיין להלן.
25-26. נמנו עליו זה אחר זה הראשנים שיש להם יאכלו והאחרנים לא יאכלו וכו'. בירושלמי פ"ח ה"ד, ל"ו ע"א, אמר רב הונא שאם הפריש פסחו סתם כל מה שיבואו מינוייו הם, כלומר, אפילו אם נמנו עליו מאה בני אדם זה אחר זה דינו כאילו הופרש מתחילה על כולם בבת אחת. ואמרו שם: נמנו עליו מאה בני אדם כאחת (נראה שמלה זו באה לכאן בט"ס, והכוונה לזה אחר זה, כמו שהגיה בס' ניר), רב הונה אומר, אם יש כזית לכל אחד ואחד כשר, ואם לאו פסול. אמ' ר' זעורא מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר,14כלומד אין כשרים אלא הללו שעדיין הגיע כזית לחלקם. ואם לאו, פסול, ותני כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו עד מקום שיש כזית לכל אחד מהם כשר וכו'. וכן בבבלי ע"ח ב': דתניא נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו (כגי' כי"י והר"ח), ראשונים שיש להן כזית אוכלין ופטורין מפסח שני וכו'.
26-27. וצריכין לעשות פסח שני דברי ר', ר' נתן אומ' אין צריכין וכו'. וכ"ה גם בכי"ע, ואצל צוקרמ' נשמטה שורה בטעות. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל חסר "דברי ר' ". ור' נתן חולק אף על הרישא, וסובר שאף אם נמנו עליו מתחילה אלף בני אדם שאין לכל אחד מהם כזית הפסח כשר, שהרי כל ישראל יוצאין בפסח אחד, כמפורש בירושלמי פ"ז רה"ה, ל"ד ע"ב, ובבלי ע"ח ב' וקידושין מ"א ב'. וכן סובר ר' אליעזר במכילתא בא פ"ה, עמ' 17, ועיין בבלי ס"ט ב', ובתוספות שם ד"ה אכילת.