41. בני חבורה שהיה אחד בהן שהיו ידיו רפות רשאין לומר לו וכו'. וכ"ה ("רפות") בד. ובכי"ע, בכי"ל (כאן ולהלן שו' 43), בירושלמי פ"ח רה"ד, ל"ו ע"א, ובבלי פ"ט ב': ידיו יפות, וכבר העירונו בכ"מ17עיין לעיל פ"ו, הע' 5, ד"ה והנה. על דברי שו"ת הרא"ש כלל מ"ה סי' ב': ורי"ש כותבין גג שלה קצר, עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד. ופשיטא שהוא הדין להפך. ופירש"י: ידיו יפות. לישנא מעליא ממהר לאכול הרבה.18כלומר, ידיו חזקות וזריזות, עיין תשב"ץ ח"א סי' קל"ו ד"ה השלישית. ודרכם היה לאכול מתמחוי אחד (עיין לעיל שבת פי"ז, שו' 10), ולפיכך מסלקים אותו. ובר"מ ספ"ב מה' קרבן פסח ניסח: שהיה אחד מהן גרגרן וכו', ואם אינו זולל וכו'. ועיין בפיה"מ להר"מ טהרות ספ"ז. והברייתא נסמכה למשנתנו פ"ח מ"ד: הממנה עמו אחרים בחלקו, רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו, והוא אוכל משלו וכו'. ומוסיפה הברייתא שאפילו אם לא המנה אחרים על חלקו, אלא שהוא בעצמו גרגרן ואכלן גדול, יכולה החבורה לסלק אותו, עיין בבבלי הנ"ל.
42. ולא מפני שהוא פסח אלא אף בני חבורה שעשו סבול וכו'. בכי"ע ובבבלי הנ"ל: סיבולת. ובד בטעות: חבול. ובירושלמי הנ"ל: לא סוף דבר פסח אלא אפילו עשו סינבול וכו'. ופירש"י: סיבולת. תערובת סעודה של כל ימות השנה, עיין מ"ש על סינבול זה לעיל ח"ב, עמ' 779, ועיי"ש עמ' 716, הערה 23. ואמרו בבבלי הנ"ל: לא מיבעי פסח דמצי אמרי ליה כי קבלינך לתקוניה זביחא (כלומר, שלא יעשה נותר), אלא אפילו סיבולת נמי, דצוותא בעלמא הוא, רשאין לומר לו וכו'. ואין כאן עניין לבני חבורה המקפידים זה על זה (עיין בבלי שבת קמ"ט א', ב"מ ע"ה א'), דאין כאן דבר מועט בבן אדם שידיו יפות.
43-44. רצו לעשות עמו טובה בא ואוכל מהן. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: ואוכל עמהם (עמהן). ובבא זו חוזרת על הרישא לעניין פסח, ופירושה שאעפ"י שכבר נתנו לו את חלקו, אין כאן חיוב לסלק אותו שיאכל לבדו, אלא הוא יכול לאכול משלו יחד עמהן, והוא כלשון הברייתא בבבלי פ"ו א': השמש שאכל כזית בצד התנור, אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו, ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו, כלומר, שיוכל לאכול עמהן. ובירושלמי פ"ז הי"ב, ל"ה רע"ג: אם רצו לחלוק לו כבוד באין ואוכלין עמו בצד התנור, ואם לאו נותנין לו חלקו ואוכל במקומו. והסיקו בבבלי (פ"ט ב') שדווקא אם המנה אחרים על חלקו, או שהיו ידיו יפות, אבל בלאו הכי אין רשאין ליחלק.
ובירושלמי כאן הנ"ל מסיים: אם היו מכירין אותו, לכך התנו עמו משעה ראשונה. ועיין בתוספות פ"ט ב' ד"ה בני.