1-2. ארבעה עשר שחל להיות בערב שב' משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. משנת שבת ספ"א. וברע"ב שם: התנורין שלהן פיהן למעלה, ומורידין הצלי לתוכו, ולהכי תני משלשלין. ובפיה"מ להר"מ שם: משלשלין, תולין עם חשיכה, כשיחול י"ד בניסן ערב שבת, ולא נגזור שמא יחתה בגחלים כדי למהר הבשול (כשם שאסור בשאר צלי, כמפורש במ"י שם), כי בני חבורה זריזין הן. עיין ירושלמי שם פ"א הי"א, ד' ע"ב, מע"ש פ"ג ה"ב, נ"ד ע"א, ובבלי שבת כ' א', עירובין ק"ג א', פסחים פ"ה א' ובתוספ' שם ד"ה דבני.
2. ועושה לו למודין ונותנן עליו מערב שבת. ופירשו המפרשים שלמודין כאן הם נסרים (דוגמת משנת מו"ק פ"ב סמ"ב) שמכסה בהם פי התנור, והוא כיסוי עראי, ואפשר לתלות עליהם את הפסח, ולא היו ממרחים אותם בטיט.
2-3. נותן על גביו כסוי ונוטלו בשבת וכו'. כלומר, או שנותן עליו כיסוי, אלא שאסור להחזירו כשנוטלו בשבת, כדי שלא יבוא לידי מירוח.
4. והממרח בשבת הרי זה חייב חטאת. עיין לעיל שבת פ"ה סה"ו, שו' 17, ומש"ש.
6. קולף ואוכל עד שמגיע לנא. עיין בכ"מ פ"י מה' קרבן פסח הי"א ובהר המריה שם. ואעפ"י שהוא מגלה את הנא, כשהוא קולף את הצלי, וממהר בישולו מותר.