40-41. פסח שסכו יין ושמן אע"פ מנטף מלמעלה למטה אין בו משום בישול וכו'. בכי"ע: שמנטף מלמעלה ומלמטה וכו'. ובמשנתנו ספ"ב: אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין (כלומר לפני הצלייה) ומטבילין (כלומר, אחרי הצלייה) אותו בהן. ומלמדת התוספתא שאעפ"י שמנטף הוא בכלל סיכה ולא בכלל טבילה. ובבבלי ע"ו א': שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא, אלא ששם מדברים בסיכה שאחר צלייה, אבל כ"ש הוא לפני צלייה. ועיין ר"מ פ"ח מה' קרבן פסח ה"ח, ומ"ש באו"ש פ"ח מה' חמץ ומצה ה"ז. ובמשנתנו פ"ז מ"ג: סכו בשמן של תרומה, אם חבורת כחנים יאכלו וכו'. ושם מדברים בסכו אחר צלייה, ומשום איסור תרומה לישראל אתינן עלה, ולא מחמת בישול.
41. בשלו ואחר כך צלאו, צלאו ואחר כך בשלו הרי זה אסור. וכ"ה בד ובמכילתא דרשב"י י"ב, ט', עמ' 13. ובכי"ע ובכי"ל: חייב, וכ"ה בבבלי מ"א א', והיא היא. ובבבלי שם העמיד רב כהנא ברייתא זו כר' יוסי הסובר שאין יוצאין במצה אפוייה שבישלה אח"כ, אעפ"י שלא נימוחה, משום שבישול לאחר אפייה בישול הוא. ועולא אמר שאפילו ר' מאיר מודה בה משום דאמר קרא ובשל מבושל מכל מקום. ובמכילתא דר' ישמעאל לא נזכר שצלאו ואח"כ בשלו אסור. וכן בירושלמי כאן פ"ז ה"ב, ל"ד ע"ב: אילו אמר אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ולא אמר ובשל, הייתי אומר שלקו וצלייו יהא מותר, הוי צורך הוא שיאמר ובשל, או אילו אמר אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש, ולא אמר מבושל, הייתי אומר בישלו וצלייו יהא מותר, הוי צריך הוא שיאמר וכו'. והנה בירושלמי ריבו מ"בשל" ששלוק15שאינו מבושל הרבה, אלא שנעשה ראוי לאכילה ע"י שפיכת מים רותחין, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 446, הע' 60, ח"ב, עמ' 693, הערה 1. ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' סע"ב, חושב שולק כתולדה למבשל. ועיין מה שנתקשה בזה באגלי טל מלאכת האופה ס"ק ב' אות א' ואות ב', קי"ד ע"ד. אבל אם שליקה אינה אלא "הרתחה" הרי הדברים פשוטים. ועיין בחי' הרשב"א נדרים דפ"ו, מ"ט א'. שצלאוהו אח"כ אסור, וכן ריבו מ"מבושל"16שהוא מבושל ביותר, עיין מכילתא בא פ"ו, עמ' 20, נדרים פ"ו מ"א, ובירושלמי שם ה"א, ל"ט ע"ג, ובמקבילות. מבושל שאח"כ צלאוהו, ואין שם זכר לצלוי ואח"כ מבושל.17בהגהות יפה עינים כאן מ"א א' מגיה בירושלמי כאן ע"פ הבבלי, אבל אף בקטעים מן הגניזה בסה"י לכבוד ר"א מדכס, עמ' רס"ז, הגירסא היא כלפנינו, ואין צורך בהגהה, והירושלמי מתפרש יפה כמו שפירשנו בפנים. ומסתבר איפוא שלשיטת המכילתא והירושלמי אינו אסור אם צלאו ואח"כ בשלו, כשיטת רב כהנא הנ"ל אליבא דר"מ. ודכרי ר' יוסי לא נזכרו כלל בירושלמי (עיין פ"ג ה"א, כ"ט ע"ד). ושמא סבר הירושלמי שאף לר' יוסי מותר, ולא אסר ר' יוסי אלא במצה שאין מבשלים את הלחם, אלא אופים אותו, וכשבשלו בטל מתורת לחם, מה שאין כן בבשר שנאכל מבושל, עיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 50, ד"ה ואין יוצאין במבושל. ועיין מה שכתב באגלי טל מלאכת האופה ס"ק ט', קי"ח סע"ג ואילך.