32-33. חטאת צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב. כ"ה בד, וכע"ז גם בכי"ע ובי"ל ולהלן מנחות פ"ה סה"ב. וצ"ל לפנינו: חטאות צבור וכו'. ובכי"ו: ששחטן בשבת אם יש לו שהות כדי שידע הרי זה חייב חטאת (ונמחקה המלה "חטאת" ע"י נקודות). ואף כאן הכפיל הסופר בטעות מלעיל, שו' 31, ועיין מ"ש לעיל, הערה 9.
ובנידון דידן פשוט שהוא חייב שהרי חטאת ששחטה שלא לשמה פסולה, ולא עשה מצוה, וק"ו הוא מתמיד שלעיל רה"ה, אלא שכנראה, הובאו כאן כל ההלכות ממקור אחר, ממס' מנחות הנ"ל.
33. הקטיר אמורין הרי זה חייב. שהרי אם עלו לא ירדו,13כמשנת זבחים פ"ט מ"ב ותוספתא שם פ"ט ה"ב. ואין כאן מקלקל, כמפורש בבבלי כאן ע"ג א'. ועיין ירושלמי שבת פ"ב ה"ה, ה' רע"ב,14ואני מתקן בזה את דבריי בירושלמי כפשוטו, עמ' 70. ובבלי יבמות ל"ג ב' וברשב"א שם.
ובתוספתא מנחות פ"ה הנ"ל: ויקטיר אימורין, והיא ט"ס באשגרה מלמטה, והנכון כלפנינו כאן, וכ"ה גם בכי"ע ובכי"ל, ובד נשמט ע"י הדומות מ"חייב" עד "חייב", עיין להלן.
33-34. עולות צבור ששחטן בשבת שלא לשמן הרי זה חייב. וכ"ה בכי"ע ובכי"ל, וכן מעתיק במאירי ע"א ב' בשם התוספתא, וכ"ה להלן מנחות פ"ה ה"ג. ובד נשמטה בבא זו בטעות. וכן בר"מ פ"ב מה' שגגות הי"ג: השוחט בשבת קרבן צבור שלא לשמו הרי זה חייב חטאת וכו', והרי קרבן צבור רובו עולות, ומקורו מכאן. ועיין בכ"מ שם ומ"ש בצל"ח ע"א ב'. ואע"ג שהלכה זו כבר שנויה לעיל רה"ה, הרי כבר אמרנו שההלכות הללו באו ממקור אחר.
34. ויקטיר אמורין לערב. וכ"ה בכל הנוסחאות ובמנחות הנ"ל, ובמאירי ובר"מ הנ"ל. ומפשוטה של לשונה מוכח שזורק את הדם בשבת, שאם לא כן נפסל הקרבן שהרי אין זורקין בלילה. ולעיל מנחות שם בה"א אמרו שאם שחט שני כבשי עצרת שלא לשמן לא יזרוק את הדם בשבת, וכ"ה בבבלי ביצה כ' סע"ב. ובאו"ש פ"ב מה' שגגות הי"ד תירץ שכבשי עצרת שנייה, שהרי בוודאי מדברים שהונפו הכבשים עם הלחם כמצותן, והתנופה קבעה את שניהם, וממילא אם שחטן שלא לשמן אבד הלחם, וכבשים בלא לחם אינם דוחין שבת, ודינן כקרבן יחיד בשעת הזריקה, ולפיכך לא יזרוק לכתחילה, כמו שמפורש בר"מ שם בהי"ד.
34-35. חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלים. וכ"ה בד ובמאירי הנ"ל וכן העתיק בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ק"ה, צ"ד ע"א. וכ"ה בכי"ע, אלא ששם: והורצו הבעלים. ובבי"ל: ששחטן בשבת שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן הרי זה חייב, והורצו הבעלים. אבל במנחות הנ"ל לנכון: ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן לשמן הרי זה חייב ועלו לבעלים לשם חובה. וכן צ"ל לפנינו, וכן תיקן בפירוש מחנה לויה לה' שמחות להר"מ, כ' ע"ב, ע"פ התוספתא במנחות. והתוספתא מלמדת אותנו שאעפ"י שעבר ושחט בשבת כיפר, ויביא חטאת אחרת על שיגגתו, כמפורש בר"מ הנ"ל סהי"ד. וכן בירושלמי שבת פי"ג ה"ג, י"ד ע"א: השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת.
35-36. השוחט שתי חטאות לצבור ואין צריכין אלא אחת חייב על האחרונה. וכ"ה להלן מנחות פ"ה ה"ב ובמאירי הנ"ל, אלא שצירף כאחת אף את הבבא שלהלן. ובבבלי מנחות ס"ד א': איתמר שחט שתי חטאות של ציבור ואינו צריך אלא אחת, אמר רבה ואיתימא ר' אמי חייב על השניה ופטור על הראשונה, ואפילו נתכפר לו בשניה, ואפילו נמצאת ראשונה כחושה. ופירש"י: כגון שחל ר"ח או חול המועד בשבת, דצריך להקריב שעיר חטאת אחד, ושגג בשתים, חייב על השניה חטאת, דשוגג הוא כסבור מותר לשוחטן בשבת הואיל ושל ציבור הוא, וטעה, דכיון דשחט ראשון, שוב לא חזי האי לציבור. ועיין ר"מ פ"ב מה' שגגות הי"ג.
36-37. שתי עולות לצבור ואין צריכין אלא אחת וכו'. בגליון התוספות מנחות ס"ד רע"א (לפי שטמ"ק שם אות כ"א): עולות שהם [הרבה] הוי טרוד בדבר מצוה ופטור, והוי כר' יוסי (סוכה מ"ב א'). ובתוספתא כאן מפורש להפך, אלא שמדברי הגליון אנו למדים למה הוסיפה התוספתא במיוחד את הבבא של עולות, מפני שמצוי הוא שמביאים הרבה עולות, ואע"פ כן אינו טועה בדבר מצוה, וחייב.