9. פסח בא מן הצאן וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל, ועיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בכי"ע לשיטתו: הפסח בא מן הצאן וכו'. וכן באו"ז ה' פסחים ריש סי' רכ"א, ח"ב נ"ד ע"א: הפסח בא מן הצאן וכו'. והלכה זו מבוארת במקרא (שמות י"ב, ה') בפסח מצרים, ולמדו להלן פ"ח הי"ט, ובמכילתא בא פ"ד, עמ' 13 (ובמקבילות), שאף בפסח דורות הדין כן. ואף שבמקרא (דברים ט"ז ב') נאמר: וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר, דרשוהו חז"ל בדרשות שונות, עיין במשנת מנחות פ"ז מ"ו, מכילתא הנ"ל, ספרי ראה פי' קכ"ט, עמ' 187, ירושלמי פ"ו ה"א, ל"ג ע"א, בבלי ע' ב'.
11-12. ואין נאכל אלא בלילה ואין נאכל אלא למנוייו וכו'. בד, כי"ע וכי"ל מוסיף אחרי "בלילה": ואין נאכל אלא עד חצות, וכ"ה במשנת זבחים ספ"ה ולהלן בסוף פירקין אף בכי"ו, והיא בשיטת ר' אליעזר (במכילתא בא פ"ו) ור' אלעזר בן עזריה, וכן העמידוה בזבחים נ"ז ב'.
12. וחייבין עליו משום שבירת העצם. כלומר, חייבין מלקות בשבירת העצם בפסח טהור, עיין במשנתנו כאן פ"ז מי"א. וכל הלכה זו באה כהקדמה לדיני חגיגה שנשנו אף במשנתנו. עיין להלן.