1. ר' ליעזר או' כשם שהשחיטה דוחה את השבת וכו'. בכי"ע חסרות המלים "ר' ליעזר אומר", וכנראה שנשמטו בטעות. ובאו"ז ה' פסחים סי' רט"ז, נ"ג ע"ג: בתוספתא דפסחים אר"א (צ"ל: פר"א). וכן להלן שם סי' רכ"א: בפ' ר' אליעזר, וכן שם סי' רכ"ח. וכן בירושלמי פ"ו רה"ד, ל"ג ע"ג, ושבת פי"ט ה"א, י"ז ע"א: תני ר' אליעזר אומ' כשם שהשחיטה דוחה שבת וכו'. וכן מוכח ממשנתנו פ"ו מ"א, שבת פי"ט מ"א, ועיי"ש בירושלמי רפי"ט, ט"ז ע"ד, ולהלן בסמוך. ועיין ספרי זוטא בהעלותך, עמ' 257.
2-3. כלל אמ' ר' עקיבא כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת וכו'. משנתנו כאן פ"ו מ"ב, שבת פי"ט מ"א, מנחות פי"א מ"ג, להלן בתוספתא שם פי"א ה"ה (סתם), תמורה פ"א הי"ז (בשם ר' יעקב), עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 285. ועיין ספרי זוטא, ריש עמ' 258.
4-5. אמורי צבור יוכיחו שהן כשרין למוצאי שבת וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"ד, ל"ג ע"ג, שבת פי"ט ה"א, י"ז ע"א. ובבבלי כאן ס"ט א': תניא אמר ר' אליעזר, ומה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת וכו'. ופירש"י שמכשירי מצוה הם מיחוי קרביו. והשיגו עליו התוספות מברייתא זו שבירושלמי, שמפורש בה "אמורי צבור", ולפיכך פירשו שהכוונה להקטר חלבים, אעפ"י שאפשר להמתין עד הלילה, ואעפ"י כן דוחה שבת. ובר"ח שם פירש מכשירי מצוה הם מיחוי קרביו והקטרת אימוריו של פסח, שכולם מודים שהם דוחים שבת, כמפורש במשנתנו רפ"ו.
6. אמר ר' עקיבא מה למכשירי שחיטה וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל ובבבלי בהוצאות שלנו. אבל בכי"י ובר"ח שם הוא בשם ר' יהושע.
7. שכן דחת שחיטה את השבת. כלומר, ולפיכך מקטירים את האמורים ביום. ועיין בבלי מנחות ע"ב ב' וברש"י ובפי' המיוחס לר"ג שם. ונראה שהכוונה היא, מפני שכבר התחיל במצוה אומרים לו מרוק, והכל היא מצוה אחת, ואין הדיחוי לחצי מצוה, עיין בירושלמי ר"ה ספ"א, נ"ז ע"ג (ובמקבילה שבמגילה ספ"ב, ע"ג ע"ג) ובירושלמי ביצה פ"א ה"ג, ס' סע"ב.
8-9. ונמצא חלל את השבת ולא עשה. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: נמצא מחלל את השבת למפרע, וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי כאן ושבת הנ"ל: ונמצא דוחה את השבת בלא שחיטה. ונ"ל שבכי"ו, בכי"ל ובד לא הפסיקו כהוגן, וצריך להמשיך את המלה "פסח" שבריש ההלכה הבאה לכאן, כלומר, ולא עשה פסח. ואח"כ צ"ל: בא מן הצאן וכו', כלומר, הפסח בא מן הצאן, שהרי בו עסיקינן. ועיין להלן בסמוך.