30. אמ' ר' שמעון פסח בארבעה עשר לשמו כשר וכו'. הברייתא חוזרת כאן על עצם הדין של שחיטת הפסח בערב הפסח ובחול המועד לשמו ושלא לשמו, כדי להסביר מה שאמר ר"ש לעיל כששחטו על חמץ. והוא מעין הסיגנון: שהיה ר' שמעון אומר וכו'. ובכי"ל חסר כאן "אמר ר' שמעון" (בכי"ע יש כאן השמטה). ובתוספ' רי"ד ס"ד א' הנ"ל: והכי תניא בתוספתא הפסח בארבעה עשר לשמו כשר וכו'. ואפשר שקיצר, והשמיט את השם ר' שמעון.
31-32. אימתי בזמן שראוי לביא פסח אחר אבל אין ראוי לביא פסח אחר בין וכו'. בד: בזמן שראוי להביא פסח, אבל אין ראוי להבי' פסח בין וכו', וכ"ה בכי"ע. והכוונה לבעל הפסח, שאינו ראוי להביא פסח, מפני שכבר הקריבו בזמנו, וכלעיל ברישא. והמלה "אחר" ("פסח אחר") שלפנינו אינו אלא פירוש, שכל זמן שהבעלים חייבים בפסח שני וראויים להביא פסח אחר, אם יפסל זה, הרי הוא פסול כששחטו לשם פסח בחוה"מ, שהרי אף הוא עצמו ראוי להקרב בפסח שני.
ובכי"ל: אימתי בזמן שראוי לבא פסח, אבל אם אינו ראוי לבא פסח וכו'. וכ"ה בתוספ' רי"ד הנ"ל (אלא שהשמיט את הסיפא של שחטו בערב הפסח). והכוונה לפסח עצמו שכבר עיבר זמנו לפני הפסח, כמו שפירש בתוספ' רי"ד שם.