5-6. כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן וכו'. בירושלמי יומא פ"ב ה"א, ל"ט ע"ג: קומץ שנתנו על גבי מערכת לילה מה הן וכו', אימרין שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן? ולאו מתניתא היא אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד. מתניתא למצוה. מה צריכה ליה לעיכוב. ועיין בק"ע, פ"מ וס' ניר. ולפי פשוטו פירושו שהשאלה היתה אם קמץ ביום ושחט שלמים ביום, מהו להקריב את הקומץ ואת האימורים על גבי מערכת לילה. והיה פשוט לו לירושלמי שקמיצת מנחה ועשיית שלמים לפני תמיד של שחר כשרה לכל הדעות, שלא נאמר הפסוק (העולה או בבוקר) להקדמת התמיד אלא בהקטרה דווקא,3עיין בבלי נ"ט א', ברש"י שם ד"ה הכא ובתוספ' ד"ה אין. ועיין במל"מ פ"א מה' תמידין ומוספין ה"ג, ומ"ש בטורי אבן ר"ה ל' ב' ובשער המלך פ"ג מה' קדוש החודש ה"ה. והשאלה היתה בהקטרה על גבי מערכת לילה. ולפיכך שאל הירושלמי והרי שנינו אין לך קודם לתמיד של שחר וכו'. ותירצו שאם מחמת הקדמת הקטרה גרידא אתינן עלה, הרי אין כאן עיכוב, והבעיה היא משום שהקטירם על גבי מערכת לילה. מ"מ ברור ששיטת הירושלמי שאפילו הקריב קודם לתמיד של שחר, אין הקרבן פסול, כפי שהעירו כבר האחרונים. וכ"ה שיטת אביי במנחות מ"ט ב'.
ובתוספות עירובין ב' א' ד"ה שלמים, כאן נ"ח ב', ותוספ' הר"ש שם ד"ה העולה, יומא כ"ט סע"א ואילך, תוספות ישנים שם ל"ג א' ד"ה עליה, מנחות מ"ט סע"ב, המיוחס להראב"ד תמיד ספ"א (בשם תוספתא זבחים), רשב"א וריטב"א עירובין ב' א', ריטב"א יומא כ"ט א' ד"ה לא, הביאו את התוספתא כאן, והקשו על מה דאמרינן (עירובין ב' א' ובמקבילות): שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, תיפוק ליה דנשחטו קודם לתמיד של שחר, ואמרינן כאן בתוספתא שהן פסולין. ותירצו (תוספות ורשב"א שם) שאין פסולין אלא מדרבנן,4ונתכפרו הבעלים, אלא שהבשר לא יאכל. או שהתוספתא לא דברה אלא בהקרבה, ולא בשחיטה.5תוספות יומא וריטב"א הנ"ל, תוספות מנחות והמיוחס להראב"ד הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל הע' 3. וכן צידדו שם לומר שמלשון התוספתא מוכח שפסולין מדאורייתא, אלא שהבבלי במנחות מ"ט ב' חולק, עיי"ש. וכן מוכח מדברי התוספות בהוריות ד' א' ד"ה שהביא שהתוספתא כאן פוסלת מדאורייתא. ועיין ברש"י ובתוספות הרא"ש שם.6ורש"י, בעלי התוספות ותוספות הרא"ש לא גרסו בהוריות שם כגירסת הדפוסים "שאין מביא אשם תלוי", שהרי במחוסרי כפרה אינו שייך אשם תלוי, אלא גרסו כגירסת כ"י שם (עיין דק"ס, עמ' 9, הע' כ') "ספק משחשיכה ולא נתכפר לו". אבל במיוחס להר"ח (הוצ' ראם ח' א') גרס כגירסת הדפוסים, ולפיכך השיג מה שהשיג. ברם בתוספתא ערכין פ"ב סה"ז מוכח שאין אנו אומרין ספק כפרה כפר אלא בחטאות ואשמות הרגילות, אבל בחטאת ואשם של מחוסרי כפרה שמכשירים לאכול בקדשים, לא יצא אם זרק את הדם בין השמשות, ומביא הטאת העוף מספק. וממילא אי אפשר להקים את הברייתא בהוריות שם במחוסרי כפרה. ועיין במשל"מ פ"א מה' תמידין ומוספין ה"ג שבאר את כל הסוגיא. ועיין בס' שיח יצחק יומא כ"ט א' (ל"ח ע"ג ואילך). ועיין מ"ש להלן בסמוך.
6-7. או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי אילו פסולין. וכבר הוכיחו בתוספות יומא ובריטב"א ועוד הנ"ל שכן היא שיטת הבבלי ע"ג ב', אלא ששם מובן הדבר, שמכיוון ששחטן, ואסור לו להקריב אחר בין הערבים, הרי כבר אין לו תקנה, וטעון עיבור צורה, מה שאין כן ברישא, אם שחט לפני התמיד, יכול למרס בדמו ולזרוק אותו אחר תמיד של שחר, ואם זרק את דמו מיד, ימתין ויקטיר אימוריו אחר תמיד של שחר. וכאן לא עשו תקנה כמו שעשו במחוסרי כפרה לר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא, להלן בסיפא, דמשום מצות אכילת קדשים תיקנו שם, עיין מש"ש.
7. שאין לך קודם לתמיד של שחר וכו'. ספרי פנחס פיס' קמ"ג, עמ' 191, ירושלמי יומא פ"ב ה"א, ל"ט ע"ג, פ"ג, ה"ה, מ' ע"ג, בבלי כאן נ"ט ע"א. ועיין תו"כ צו פ"ב ה"י, ל' סע"ב, ספרי זוטא פנחס, עמ' 323, ירושלמי כאן פ"ה ה"א, ל"א ע"ד, בבלי כאן נ"ח ב', יומא ל"ג ב', ב"ק קי"א א', מנחות מ"ט א' ותמיד כ"ח ב'.
8. אחר תמיד של בין הערבים וכו'. ודרשו כן בתו"כ הנ"ל (ובמקבילות) מן הפסוק (ויקרא ו', ה'): והקטיר עליה (כלומר, על עולת בין הערבים) חלבי חשלמים, קרי השלֵמים, כלומר, השלם עליה כל הקרבנות כולם.
8-9. אלא קטרת ופסח בערבי פסחי'. וכ"ה בספרי פנחס הנ"ל. ובירושלמי פ"ה סה"א, ל"א ע"ד: אלא הפסח והקטורת בערבי פסחים, וצ"ל שם כלפנינו בתוספתא. ובבבלי נ"ט א': אלא קטרת ונרות ופסח וכו'. ובתוספות שם ד"ה אין, וכן בתוספ' הר"ש שם, מחקו את המלה "ונרות", דע"כ לא חשיב אלא מידי דהקטרה וכו', והסיקו שאף בתוספתא ליתא "ונרות".
ופירשו בירושלמי יומא (פ"ג ה"ה, מ' ע"ג) ובבלי כאן נ"ט א', שקטורת סמוכה לנרות, ובנרות הרי כתוב מפורש (שמות ספכ"ז): מערב עד בקר וכו'. ולעניין פסח אמרו בירושלמי ובבבלי הנ"ל: יאוחר דבר (כלומר, פסח) שנאמר בו בערב (דברים ט"ז, ו') ובין הערבים (שמות י"ב, ו') לדבר (כלומר תמיד) שלא נאמר בו בערב, אלא בין הערבים בלבד (במדבר כ"ח, ד'). ועיין בספרי פנחס הנ"ל, בס"ז שם, עמ' 323, ובהערות שם, ובירושלמי הנ"ל (לעיל שם), ומ"ש בטוב ירושלים שם.
והנה בקג"נ גורס כאן: פסח בערבי פסחים מחסרי (בכל שאר נוסחאות התוספתא "ומחוסרי" או "ומחוסר") כפרה כדי שיאכלו וכו'. ולפי גירסא זו אפשר לפרש ש"בערבי פסחים" דבוק למחוסרי כפרה, כלומר, ובערבי פסחים מחסרי כפרה וכו'. וכן הוא בספרי הנ"ל, לפי גירסת מדרש חכמים: ובערבי פסחים מחוסרי כפרה וכו'. וכן בבבלי הנ"ל: ופסח ומחוסר כפורים בערב הפסח וכו'. ולא נזכר כאן כלל "ערבי פסחים" לעניין פסח, שהרי פשיטא שקרבן פסח קרב בערב הפסח. אבל כנראה שהנכון הוא כלפנינו בתוספתא ובספרי ברוב הנוסחאות, וערבי פסחים דבוק לפסח, כלומר הפסח שקרב בערב הפסח, וכן מוכח בירושלמי הנ"ל, והכוונה לערב הפסח גרידא,7פשיטא שבכל מקום שנאמר ערב פסח לא בא להוציא פסח שני אבל כאן הלשון הוא "פסח בערבי פסחים", ואפשר לפרש ערבי פסחים דווקא. ועיין מ"ש להלן בסמוך בפנים ד"ה ובצל"ח. אבל בפסח שני אין הפסח קרב לפני תמיד של בין הערבים, עיין בתוספות יומא כ"ט ב' סד"ה אלא. אבל בתוספות מנחות מ"ט ב' נקטו שאף בפסח שני הפסח קרב לפני התמיד של בין הערבים, ועיין במל"מ פ"א מה' קרבן פסח ה"ד.
ובצל"ח רפ"ה דייק מלשון "ערבי פסחים" שבמשנתנו שם שהכוונה אף לפסח שני, והוא ע"פ התוספות צ"ט ב' ד"ה ערב.8כלומר, שרמזו בלשון "ערבי" פסחים שגם פסח שני כלול בתוכו. ברם לא מצאתי במקורות שיקראו לפסח שני ערבי פסחים, עיין בתוספ' רי"ד כאן מהדורא תליתאה רפ"י (כ"א ע"ד). ומסוגיית הבבלי צ"ט ב' משמע שמדברים בערב יו"ט של פסח, עיין צל"ח שם. ולא עוד אלא שמסתבר שלא דברו במשנתנו רפ"י אלא בערב חג הפסח גרידא, אבל בפסח שני מה איכפת לנו אם יאכל סמוך למנחה, והרי אין בו מצות אכילת מצה אפילו מדרבנן, אלא הוא תנאי באכילת פסח "על מצות ומרורים יאכלהו" (במדבר ט' י"א), וכבר אמרו (מכילתא בא פ"ו, עמ' 20): הפסח נאכל אכילת שבע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שבע. ולהלן פ"ה ה"ג נראה שאף בפסח שני דין הפסח עצמו כן (עיין מש"ש, שו' 16, ד"ה כדי), וממילא מכיוון שאין שום מצוה באכילת מצה לבדה אלא משום גררא דפסח, אף מצה ומרור רשאי לאכול על השובע, ומותר לו לאכול בפסח שני מן המנחה ולמעלה. ועיין במאירי צ"ט ב' שנקט כדבר פשוט שאף בפסח שני צריך לאכול את המצה בתאוה. ואפשר שפירש כן, מפני שנגרר אחרי פירוש התוספות ל"ערבי פסחים", אבל לפירוש שאר הראשונים (עיין במלא"ש), וכן לפי הפירוש הראשון בתוספות, אין שום צורך להדחק כן בפירוש המשנה.
9. ומחוסרי כפרה כדי שיאכלו בפסחים לערב. עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה והנה. ובבבלי נ"ט א': ומחוסר כפורים בערב הפסח שטובל שנית ואוכל את פסחו לערב. אבל בספרי פנחס הנ"ל: ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם. והלשון סתומה, ואפשר לפרשה שהבבא דבוקה לשלפניה, כלומר, לערב פסח, אבל אפשר גם לפרשה שהיא מדברת בכל ימות השנה, והיא כדברי ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקא להלן, עיין מש"ש. ופירשו בבבלי שמצות עשה של קרבן פסח שיש בו כרת דוחה את העשה של השלמה.
9-11. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה או' מחוסרי כפרה מביא קרבנותיהן עם תמיד של בין הערבים וכו'. בכי"ע: אחר תמיד וכו'. וכע"ז בבבלי נ"ט א'. ופירש רב פפא שם שמעלה את החלבים לראש המזבח ומלינן שם (ואינם נפסלים בלינה), ומקטירן למחר לאחר תמיד של שחר. אבל רב חסדא פירש שהכא בחטאת העוף עסיקינן, ובשקרבו כבר אשמו ועולתו. ובחטאת העוף אין הקטרה, ואינו עובר על עשה דהשלמה, עיין מ"ש לעיל, שו' 5–6, ד"ה כל הקדשים ואילך. וצ"ל שלרב חסדא אין הת"ק חולק על ר' ישמעאל בריב"ב, אלא שר' ישמעאל מוסיף על הת"ק, שלפעמים אף בשאר ימות השנה מביאים קרבן לכתחילה אחרי התמיד של בין הערבים, ואין גוזרין שמא יקטיר לפני התמיד, עיין בתוספות מנחות מ"ט ב'. ובטורי אבן ר"ה ל' ב' נקט כדבר פשוט שלת"ק אסור להביא קרבן עוף אחרי קרבן תמיד. ועיין מ"ש להלן.
ובירושלמי פ"ה סה"א, ל"א ע"ד: תני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מחוסרי כפרה מביאין כפרתן אחר התמיד של בין הערבים, כדי שיטבלו ויאכלו פסחיהן לערב. א"ר יודן הדא דתימר במצורע עשיר, אבל במצורע עני לא עוף הוא מביא? א"ר שמואל בר אבודמא אינו מביא אשם? ומפרשי הירושלמי לא בארו אותו כלל. אבל באמת דברי הירושלמי פשוטים ומוכרחים, שהרי הלכה פסוקה היא שביולדת, זב וזבה אין העולה מעכבת, כמפורש בתו"כ תזריע, סוף פרשת היולדת, ספ"ד, נ"ט ע"ד: אחד לעולה ואחד לחטאת. וכפר. מלמד שהכפרה בחטאת, וטהרה לוכל בזבחים, ועיי"ש פ"ג ה"ה, נ"ט ע"ב. וכן פסק הר"מ שנביא להלן. ומכאן שבכל מחוסרי כפרה (חוץ ממצורע) אין כאן שאלה כלל, שהרי החטאת שלהם אינה אלא חטאת העוף, והיא היא שמכשירה אותם לאכול בקדשים, ואת העולה יכולים להקריב לאחר זמן,9ואותה אי אפשר להקריב אחרי קרבן תמיד, שהרי היא נקטרת על גבי המזבח. וכן כתב במאירי בסוגיין: אבל מחוסרי כפרה שחטאתן חטאת העוף וכו' מביא חטאתו ואוכל, וממתין העולה עד למחר, שאין הקרבת העולה ואשם (זו היא שיטת הר"מ, עיין מ"ש להלן בפנים, אבל המאירי בעצמו חולק על הר"מ בנזיר נ"ט ב', ופוסק שאשם מצורע מעכב, ובשאר מחוסרי כפרה הרי אין אשם) מעכבין באכילת קדשים אלא החטאת. ועיין במהרש"א נ"ט א' ובצל"ח שם. וכבר תמה בהגהות הרש"ש שם על פירושם שהתלמוד מדבר אף במחוסרי כפרה הללו שהקריבו כבר את העולה, ובהם אין הקדמה בעולה מעכבת (ולדברי המהרש"א למ"ד אשה אינה חייבת כרת בפסח ראשון, אין הקדבת העולה דוחה את העשה של השלמה), והרי באמת אין כאן צורך כלל להקדים את העולה, ואפשר להקריבה לאחר זמן, ואינה מעכבת אותם מלאכול בקדשים. ומ"ש רש"י שם ד"ה ומחוסרי כפורים: כגון מצורע, או זב היא כנראה אשגרה בעלמא. ואין כאן הקטרה כלל. ואשר למצורע פסק הר"מ בפ"י מה' נזירות ה"ח ובפ"א מה' מחוסרי כפרה ה"ה שאף בו אין אשם ועולה מעכבין (והובאו דבריו במאירי נזיר נ"ט ב', קי"ז ע"ד). וכ"ה אף דעת התוספות בנזיר נ"ה ב' ד"ה ומדקדק הר"ם,10אעפ"י ששיטה זו קשה מאד מסוגיית הבבלי כאן ועוד מכ"מ, עיין מ"ש בס' משנה אחרונה נגעים פי"ד מי"א ומי"ג, ובקרן אורה נזיר י"ח א' ד"ה שוב, שם ס' א' ד"ה והא בעי. ועיין לעיל, שו' 4, ד"ה מצורע, ובר"ש שהזכרתי שם מחק מן הגמרא נ"ט א' "וכי תימא אשם לא מעכב", ועיין מה שפלפל בזה בצפנת פענח פ"ט מה' נזירות ה"ט, כ"ט ע"א ואילך. עיין בלח"מ בה' נזירות הנ"ל.
ומטעם זה אמר ר' יודן שהלכה זו במחוסרי כפרה לא תתכן אלא במצורע עשיר שמביא חטאת בהמה, ואנו זקוקין לדחיית העשה של השלמה, אבל כל שאר מחוסרי כפרה, לרבות מצורע עני שמביא חטאת העוף, מביא את חטאתו, שאין בה הקטרה, ומותר לאכול בקדשים מיד, ומביא את אשמו ועולתו לאחר זמן, כשיטת הר"מ והתוספות הנ"ל. ואשר לברייתא שבבבלי נ"ט א' (ערכין כ"א א') ששנו שם: ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר, כשם שחטאתו ואשמו מעכבין אותו כך עולתו מעכבתו, הרי ברייתא זו לא הובאה לא בירושלמי ולא בתוספתא, ולא הכירוה בא"י.
ומסתבר ששנו בה כשם ששנו בתוספתא נזיר פ"ד סה"ח (כגי' כי"ו ובבלי שם י"ח ב'): ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן ברוקה אומר כשם שחטאתו מעכבתו כך אשמו מעכבתו, ושנו כן אף לעניין מצורע, וכל שכן הוא. ומכאן תמה ר' שמואל בר אבודמי בירושלמי הנ"ל "אינו מביא אשם"? כלומר, הרי ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא הוא הוא שאומר מחוסרי כפרה מביאין וכו', ולשיטתו הוא מדבר בכל מצורע, ואף מצורע עני דוחה את העשה דהשלמה, שהרי אשמו מעכבו מלאכול בזבחים לשיטתו, ובו יש הקטרה. והברייתא שלעיל סה"א: מצורע שהביא חטאתו קודם לאשמו וכו', היא כר' ישמעאל בריב"ב.11אבל דברי הר"מ שפסקה בפ"ה מה' מחוסרי כפרה ה"ג, ומאידך גיסא פסק שלא כר' ישמעאל בריב"ב קשים, ועיין מ"ש לעיל הע' 10. ועיין מ"ש במרכבת המשנה ח"ג על הר"מ הנ"ל. נמצאנו למדים שמשיטת הירושלמי מוכח שכל מחוסרי כפרה חוץ ממצורע עשיר (ולשיטת ר' ישמעאל בריב"ב אף חוץ ממצורע עני) מביאים את חטאתם אף בשאר ימות השנה לאחר תמיד של בין הערבים, אלא שמכיון שאין כאן דחייה, ואין בה חידוש לא שנו אותה בפירוש. מעתה מתבארים דברי הספרי פנחס פי' קמ"ג הנ"ל "ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם", בין בערב פסח ובין בשאר ימות השנה, כל אחד כדינו. ומכאן שאף בבבלי אין הכרח לפרש שהת"ק חולק על ר' ישמעאל בריב"ב לרב חסדא שם. ועיין במרכבת המשנה שהבאנו בהערה 11.
11. כדי שיאכלו בקדשים לערב. בבעל המאור כתב שיש מוחקים את המלה "לערב", שהרי מחוסר כפורים שטבל אינו צריך הערב שמש (עיין בתוספות חגיגה כ"א א' ד"ה האונן), אבל הוא מעיד שכן הוא ברוב הספרים (וכ"ה בראשונים ובילקוט פנחס תשע"ח ועוד), ופירש שלערב לאו דווקא אלא באותו יום, עיי"ש. ובהשגות הראב"ד פירש שקמ"ל שאפילו בשלמים שמותר לו לאכל בערב, וממילא מותר בהם גם למחר ביום, ולא יפסיד בהם, אפילו הכי מביא אחרי תמיד של בין הערבים. ובמאירי בסוגיין כתב: ומ"מ יראה לי שאם היה ביום שני לשלמיו שאין לו עוד זמן אלא היום מותר, שלא להביאן לבית הפסול (כלומר, ואף הת"ק יודה בזה). ועיין תוספתא פרה פ"ג ה"ו (כגירסת הר"ש שם פ"ג מ"ה וכי"ו). ובתס"ר שם ח"ג, ריש עמ' 218, ציינתי לדברי בעל או"ש, פ"י מה' מעשה הקרבנות ה"ו. ועיין בתוספ' רבינו פרץ לזבחים נ"ו ב', לפי שטמ"ק שם אות ח'.
ובפירוש לתו"כ המיוחס להר"ש, ל"ב ע"א, הקשה קושיא זו, והסיק: אי נמי י"ל באכילת קדשים החמירו, ולא יאכל עד לערב. ובתוספות חגיגה כ"א א' ד"ה האונן כתבו: שפעמים מאחרין התמיד עד הערב שמש וכו', והכי מפרש ר"י בריש תמיד נשחט גבי מחוסר כפורים וכו', דלא נקט ערב משום הערב שמש, אלא לפי שאינו עומד לעולם על קרבנו וכו', כלומר, ולפיכך חושש עד הערב שמא עדיין לא קרב קרבנו. ועיין בהשמטות וחידושין משטמ"ק כריתות ח' ב', אות י"ח, ובהר המריה פ"א מה' מחוסרי כפרה אות ו'. והר"ש בפירושו לטהרות פ"א מ"ג ובתוספותיו לזבחים צ"ח סע"ב כותב: איידי דנקט התם גבי פסח שטובל ואוכל פסחו לערב, דפסח אינו נאכל אלא בלילה, נקט נמי בההיא לערב.
11-12. שחטו לשמו ומורקו שלא לשמו כשר וכו'. להלן זבחים פ"א ה"ד. ובמשנתנו כאן פ"ה מ"ב: הפסח ששחטו שלא לשמו וכו', או לשמו ושלא לשמו, או שלא לשמו ולשמו פסול. ומשמיעה לנו הברייתא שאם שחט את הפסח ברוב סימניו לשמו, לא איכפת לנו אם גמר את השחיטה שלא לשמו. ואעפ"י שבקדשים מצוה למרק, מ"מ אם מירק שלא לשמה, אפילו פסולא דרבנן ליכא, דוגמת משנת יומא פ"ג מ"ד, שכהן גדול שוחט, ואחר ממרק, אעפ"י שמצות היום הוא בכה"ג. עיין בבבלי שם ל"ב ב' ואילך ובתוספות שם ד"ה א"כ וד"ה למה. ועיין בתוספתא חולין פ"א ה"ב ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 218 ואילך.
ומלשון התוספתא מוכח שדווקא אם מרקו שלא לשמו כשר, אבל אם התחיל לשמו וגמר את השחיטה עצמה שלא לשמו פסול, והברייתא היא כר' יוסי, אם אנו אומרים שאין שחיטה אלא לבסוף, עיין בתוספות נ"ט ב' ד"ה דאי, ובמאירי שם.
12-13. כיצד שלא לאוכליו שחטו לחולה ולזקן שאין יכולין לוכל כזית וכו'. ירושלמי פ"ה ה"ג, ל"ב ע"א, בבלי ס"א א'. והברייתא מבארת את משנתנו פ"ה מ"ג: שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו וכו' פסול. ועיין להלן פ"ז הי"ב, וירושלמי פ"ז ה"ז, ל"ד ע"ד, ור"מ פ"ב מה' קרבן פסח ה"ג. ובמכילתא בא פ"ד, עמ' 12: יצאו החולה והקטן שאין יכולין לאכול כזית שאין שוחטין עליהן, ועיין בהערות שם ובמכילתא דרשב"י, עמ' 10. וצריך שיוכלו לאכול כזית צלי, עיין להלן חגיגה פ"א סה"ב ומש"ש.
ופירש רש"י (ס' א'): שלא לאוכליו. לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית, ואין בו מנויין אחרים אלא הן. ובתוספות שם ד"ה שחטו השיגו עליו, והסיקו: ונראה דמיירי דיש נמי מנויים אחרים. וכן מוכח בירושלמי הנ"ל, עיי"ש במה"פ ד"ה בשהיו ובגליון הש"ס שם. ועיין מ"ש בבאור הירושלמי בירושלמי כפשוטו, עמ' 457, בשם נועם ירושלמי.
13-14. שחטו למולין ולערלים לטמאים ולטהורים כשר. וכ"ה בד, בכי"ל ובקג"נ, והיא פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"ג. ובכי"ע חסרות המלים "לטמאים ולטהורים". וכנראה שזו היא הגירסא הנכונה, והסופרים השלימו את כל הפיסקא של משנתנו, כדרכם בכ"מ, ואבא שאול להלן אינו פוסל אלא במולין וערלין, מפני שהוא סובר "וכל ערל" כל דהוא ערלה, עיין בבלי ס"א סע"ב.
14. אבא שאול פוסל. לא מצאתי בשום מקום אחר את דברי אבא שאול. ובכי"ע: ואבא שאול או' (סוף שורה). וכנראה ש"או' "=אוסר. ובכי"ל: אבא שאול או' פוסל, ונמחקה המלה "או'". ואף בקג"נ: פוסל. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין מ"ש להלן בסוף הברייתא.
14-15. והדין נותן שיהא פוסל וכו'. בבבלי ס"א ב' הובאה כעין ברייתא זו, ומתוכה ברור שהיא מבארת את ההכשר (כדברי הת"ק כאן, וכמשנתנו הנ"ל), ועל פיה פירשו והגיהו כאן להלן. אבל אפשר שאין לשבש את כל הנוסחאות, והברייתא הבבלית מבארת את שיטת הת"ק, ויסודה במדרש הלכה ששנו אותו בבבל (עיין מכילתא דרשב"י, עמ' 35), אבל הברייתא שלפנינו היא מדברי אבא שאול, והוא דן אחרת.
15-16. מה הזמן עשה בו מקצתו ככולו אף ערלה וכו'. כלומר, כשם שבמחשבת פיגול, אפילו לא חשב אלא לאכול כזית חוץ לזמנו נפסל כל הקרבן (כמשנת זבחים פ"ב מ"ב), כך אם נמצא ערל אחד בין החבורה, ושחט גם עליו, נפסל כל הקרבן, שהרי שחט במחשבה שכזית אחד מן הפסח יאכל בערלה.
16-17. או כלך לדרך זו הואיל וטומאה וכו'. במלים אילו מסתיים הקטע בקג"נ. ובכי"ל: הולכה לך לדרך הזו וכו'. ועיין בכר טירמינולוגיא של התנאים ערך כלך.
17. מה טומאה לא עשה בה מקצתה ככולה וכו'. כלומר, אם שחט גם לטמאים הרי לא נפסל הקרבן גם לאבא שאול, עיין בבלי ס"ב א'.
18. נראה למי דומה וכו'. והרי מסתבר ללמוד מטומאה, וצריך להיות כשר, וכמו שמבואר להלן.
19-20. ואל יוכיח זמן שאין נוהג בכל הזבחים. כלומר, שאינו שוה בכל הזבחים, ולא עוד אלא שזמן פסח מיוחד, שאינו נאכל אלא עד חצות, לשיטת ר' אליעזר במכילתא בא פ"ו, עמ' 19. ואפילו למ"ד שפסח נאכל כל הלילה, אינו נאכל אלא בלילה ולא ביום.12ועיין תוספות זבחים י"ג ב' ד"ה אי מה, ושאני פסח שאסור לאוכלו מיד אחר ההקרבה, וזמנו מצומצם ללילה גרידא. ואעפ"י שאינו מתפגל אם חשב לאוכלו לפני הלילה (כמפורש להלן, שו' 50), או לאחר חצות (כלהלן ספ"ה), מ"מ אין זמן האכילה שוה בכל הקרבנות, מה שאין כן ערלה, שערל אסור בכולם. ועיין להלן זבחים פ"ה ה"ז, ובר"מ פי"ח מה' פסולי המוקדשין סה"ז, ושמא אף כאן הכוונה לקרבנות שאין חייבים עליהם כרת באכילת פיגול. ובבבלי ס"א ב': ואל יוכיח זמן שנוהג בכל הזבחים, כלומר, מה שאין כן ערלה שאינה נוהגת בכל הזבחים, שערל (באונס) שולח את קרבנותיו ומקריבין אותן, מה שאין כן בפסח. וכבר אמרנו לעיל שבבבלי הדין הוא לת"ק. אבל לאבא שאול ערלה נוהגת בכל הקרבנות, שבכל הקרבנות ערל אסור לאכול בהם.
ובכי"ע: ואל יוכיח דבר שאינו נוהג וכו', והיא היא, שהרי אף לפי גירסא זו הכוונה לזמן, כמפורש בד, כי"ו וכי"ל.
20. דבר שלא הותר מכללו וכו'. כלומר, שמחשבת פגול נוהגת בכל הזבחים, מה שאין כן טומאה, שהותרה (או הודחתה) בצבור, ולפיכך מוטב ללמוד מזמן שלא הותר מכללו, והוא הרי פוסל מקצתו ככולו, ועיין להלן זבחים פ"ה סה"ח. ומכיון שאין הדבר מוכרע, מסתבר שנלך לחומרא, ונדרוש "כל ערל" אפילו כל דהוא ערלה, כמו שהקשה רב אשי בבבלי ס"א ב'.
ברם אם הגירסא בשאר כל הנוסחאות נכונה, הרי אבא שאול פוסל אף בשחט לטמאים ולטהורים, ולמד כן ממחשבת פיגול, מה פיגול אם שחט שיאכל אחד לאחר זמנו פיגול, שהרי אפילו אכילת כזית מפגלת, כך אם חשב שיאכל ערל אחד או טמא אחד בפסח פוסל, משום שאכילת כזית בערלה ובטומאה פוסל. ואח"כ אומר, ושמא נלמוד מטומאת בשר (עיין בבלי ס"ב א'), והרי בטומאת בשר אם נטמא כזית ממנו (כשאינו מחובר בבשר) לא נטמא כולו, אף מחשבת ערלים וטמאים בדומה לו. ולא עוד אלא שמסתבר ללמוד מטומאה שהיא נוהגת בכל הזבחים וכו', וכמו שכתבנו לפי הגירסא הראשונה.