32-33. ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת. במשנתנו פ"ג מ"ו: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערים את הכל מלפני השבת דברי ר' מאיר.38באהצו"י, עמ' 49, העיר שלפני מקצת הראשונים לא נזכר ר' מאיר במשנתנו. אבל כלפנינו כ"ה בכל נוסחאות כת"י, וכן היה לפני רוב הראשונים, וכן מוכח מסוגיית הירושלמי במקומו. ודברי ר' מאיר שלהלן בתוספתא עונים גם על הרישא. ולא נתבאר במשנתנו מה יאכל בשבת. ובברייתא שבבבלי י"ג א': דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות, ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא. ומכאן משמע ש"מבערין את הכל" פירושו חוץ ממזון שתי סעודות,39בעיטור ה' ביעור חמץ, הוצ' רמא"י קכ"א ע"ד: דבנוסחאות דילן לית בהו מבערין את הכל מלפני השבת, ובתרומה לחודה איירי. וכן מביא במלחמות בסוגיין ספ"א בשם "יש נוסחאות". ועיין להלן בבבלי כ' ב' ובדק"ס שם, עמ' 52, הע' א'. שהרי לכאורה דין בעור של תרומה טהורה לשיטת ר' אלעזר בן יהודה כדין בעור של חולין לר"מ, עיין בבעל המאור, בהשגות הראב"ד שם (תמים דעים סי' רמ"ה), במלחמות להרמב"ן, בר"ן במקומו ובב"י טאו"ח ריש סי' תמ"ד, בדרישה שם ועוד. ולהלן שם בבבלי כ' ב':40לפי כ"י אוקספורד, עיי"ש בדק"ס הנ"ל. דתניא י"ד שחל להיות בשבת שורפין תרומות תלויות טהורות וטמאות, ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבע שעות דברי ר' מאיר. הרי לך מפורש בדברי ר' מאיר שמבערין את הכל פירושו חוץ ממזון ב' סעודות.41ועיין בשבה"ל השלם סי' צ"ג, ל"ג ע"ב, בשם הגאונים, ובס' יריאים השלם סי' ש"ג, קס"ז ע"ב, במלא"ש כאן פ"ג מ"ו. ועיין בתוספתא להלן ומש"ש.
ומשום הסיפא שלהלן הביאו הראשונים את התוספתא כאן. וכן כתב רב הילאי גאון:42הלכות פסוקות הוצ' מיללער סי' קנ"ט, תשה"ג שערי תשובה סי' צ"ג. שכך שנינו ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת, ואופה לו מצה מערב שבת, וכיוון לתוספתא כאן,43אלא שמן התוספתא שהביא לכאורה סתירה לדבריו, שהרי לשיטתו משיירין חמץ לשתי סעודות. ואפילו אם יפרש ואופה לו מצה, מצת מצוה לליל פסח, מ"מ אין מן התוספתא ראייה לדבריו. וצ"ע. ועיין באו"ח ח"א, ע"ג ע"ד (והבאנו אותו להלן בפנים), ולכאורה משמע מדבריו שהשיג מן התוספתא כאן על שיטת הגאון, עיין להלן הע' 47. אעפ"י שלא הזכיר את מקורו, כדרך הגאונים, עיין מ"ש במבוא לתס"ר ח"ב, סוף עמ' 8 ואילך. וכן הובאה התוספתא בתמים דעים סי' כ"ח (תמת ישרים, ח' ע"ד), ס' יריאים השלם סוף סי' צ"א, עמ' 64, שם סי' ש"ג, עמ' 334 (והועתק בשבה"ל השלם סי' רי"ג, עמ' 176), תוספות הר"ש משנץ כאן י"ג א' (כ"ח ע"ב מן הספר), ראבי"ה ח"ב סי' תנ"ב, עמ' 72, ס' יחוסי תו"א, הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' ק', ערך זונון, רוקח סי' רס"ז, מעשה רוקח סי' ל"ט (ועיי"ש סי' ל"ח), עמ' י"ב, ס' המכתם, עמ' 378, או"ז ח"ב ה' פסחים סי' ר"ן, נ"ז ע"א,44ושם: דתניא בתוספתא דפסחים פ"ג בצק שבסדקי י"ד שחל וכו'. וצ"ל: פרק בצק וכו', שהרי לפני בעל האו"ז היה חילוק הפרקים כמו שהוא בכי"ע, עיין מ"ש לעיל פ"ב, הע' 32. פירוש ר"ש מפלייש לפיוט אלקי הרוחות באו"ז שם סי' רנ"ו, נ"ט רע"א, סמ"ג לאווין ע"ט, ל"א רע"ג, ס' הפרנס סי' נ"ד, הגה"מ פ"ו מה' חו"מ ה"ט אות ז', מרדכי ספ"א סי' תקמ"ג, שבה"ל ה' פסח סוף סי' רי"ג, עמ' 177, מנהגי ר' חיים פלטיאל,45נתפרסמו בקרית ספר שכ"ד, תמוז, עמ' 77, ע"י ר' דניאל גולדשמידט. וממנו בס' המנהגים לר"א קלויזנער, הוצ' הרח"י עהרענרייך, ל"ג ע"ב,46עיי"ש במבוא, עמ' IV, ובקרית ספר שכ"ג, עמ' 324 ואילך, ועיין במהרי"ל ה' תקון המצות, קרימונה שכ"ו, י"ד ע"א, ובהגהה שם בשם מנהגי מהר"ק ודברי ר' פלטיאל שם. ס' אמרכל על ה' פסח (בסה"י לכבוד מרכס, עמ' ק"ס), ר"ן ספ"א, ר"מ חלאווה מ"ט א' ד"ה ארבעה עשר (נ' ע"ג), יבין שמועה להרשב"ץ, ל"ג ע"ב.
33. ואופה לו מצה מערב שבת. כל הראשונים הנ"ל. ועליהם יש להוסיף, השגות הראב"ד על בעל המאור ספ"א (תמים דעים סי' רמ"ה) ומלחמות להרמב"ן שם, עיטור ה' ביעור חמץ, הוצ' רמא"י, קכ"א ע"ד, או"ז ח"ב, ה' שבת סוף סי' נ"ב, י"ב ע"א, ליקוטים מס' האסופות של גסטר, עמ' 218, ס' מנוח על הר"מ פ"ו מה' חו"מ, כ"א ע"ב, מאירי י"ג א' ד"ה ארבעה עשר (22 רע"ב), פי' הריבב"ן פסחים (תלפיות ש"ו, אייר תשט"ו), עמ' 585, 590, ארחות חיים ח"א, ה' חו"מ סוף סי' ע"ח, ע"ג ע"ד, פי' ריקנטי סי' ק"ס.
וכתב בא"ח47לכאורה נראה שהדברים הללו הם מבעל ארחות חיים עצמו, והוא משיג על הגאון, עיין מ"ש לעיל, הע' 43. הנ"ל (על דברי הגאון): ומלשון התוספתא משמע דאינו משייר כלום בשבת, דקתני ר' מאיר אופה מצה ליל (צ"ל: לליל) שבת ומחרת. וכן בתשה"ג שערי תשובה סי' צ"ג: והרב רבינו יצחק ן' גיאת ז"ל כתב, באליסנה נהגו לבער את הכל מלפני השבת ולאפות מצה בע"ש ולאכלה בשבת, כר' מאיר. וכנראה שכתב כן גם בפירושו למשנה.48עיין מ"ש בתס"ר ח"ג עמ' 107, שם סוף עמ' 149 ואילך. ועיין עיטור ה' ביעור חמץ, סוף בדיקת בתים, קכ"ב ע"א, ועיי"ש בהערה קע"ג. וכן בהשגות הראב"ד על בעל המאור ספ"א הנ"ל: וראיתי שגם הרב ר' יצחק אבן גאיית ז"ל טעה בזה שהיה סבר במה שאמר ר' מאיר מבערין את הכל מלפני השבת, ביעור לגמרי קאמר, ואוכל מצה, והטעה אותו מה שראה בתוספתא ואופה מצה בערב שבת וכו'. וכנראה שהרי"צ גיאת לא הביא את התוספתא, אלא שהראב"ד מראה את מקור טעותו. ועיין בס' המכתם, עמ' 378 הנ"ל. וכן בתשה"ג שע"ת סי' צ"ג הנ"ל: וגאון ז"ל כתב וכו', פי' ר' מאיר סבר מבערין את הכל מלפני השבת, ולאלתר אופין מצה. וכן פי' רבינו אפרים, עיין בעיטור, קב"א ע"ד, הנ"ל, בס' יריאים השלם ורוקח סי' רס"ז הנ"ל ועוד. הרי לך שכמה מן הקדמונים פירשו את התוספתא כפשוטה, שבבא זו מבארת את הרישא, ומבערין את הכל ממש, ואינו משייר כלום מן החמץ, ולמחר אוכל מצה. ואעפ"י שאמרו בבבלי י"ג א' הנ"ל: ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ד' שעות, כבר עמד עלה הר"ש משנץ הנ"ל במקומו שם, וכתב: תימא דתני בתוספתא ארבעה עשר וכו', ואופה לו מצה מערב שבת, ושמא יש לחלק בין חולין לתרומה,49ועיין בהמשך התוספתא, ומ"ש לעיל סד"ה ארבעה עשר. כדאשכחן וכו'. ועיין בהשגות הראב"ד על בעל המאור ספ"א הנ"ל. ולפי כל הקדמונים הנ"ל אינם מדברים כאן במצת מצוה כלל, אלא במצה שאוכל בערב פסח, קודם ד' שעות, ואשר למצת מצוה יכול הוא לאפותה במוצאי שבת.50עיין במרדכי ספ"א ריש סי' תקמ"ג בשם תשובת הר"ש משנץ הנ"ל.
ברם הראב"ד (בהשגות על בעה"מ הנ"ל), הרמב"ן במלחמות שם ועוד, פירשו שאף התוספתא מודה שמשייר חמץ לב' סעודות, אלא שהזהירה שלא יאפה מצות מצוה בליל פסח, שמא יקדים לאפותה בין השמשות (שהוא עדין שבת), או שמא עד שיאפו ועד שיאמרו הגדה ימשך עד לאחר חצות, ולא יצא ידי חובת מצה, כמו שפירש באו"ז סי' נ"ב וסי' ר"ן הנ"ל. ולפיכך כשחל ערב פסח בשבת, אופה בערב שבת, כלומר, בי"ג בניסן. ועיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תע"ז.
ובס' הפרדס לרש"י, הוצ' הרח"י עהרענרייך, עמ' מ"ב: ערב הפסח שחל להיות בשבת אסור לאפות מצה מבערב שבת, הראשונים אמרו משום הידור מצה (צ"ל: מצוה) הוא (עיין אוה"ג, עמ' 20), אבל מצינו איסורא דאורייתא, דהא הוקשו מצות לפסח בשילהי פרק בתרא (ק"כ ב'), דכתיב צלי אש ומצות, מה עשיית הפסח משבע שעות ומחצה ואילך, אף עשיית מצה כן. ועיין בהערות ר"א אפטוביצר לראבי"ה ח"ב סי' תנ"ב, עמ' 72, הערה 25, ועמ' 73, הערה 3. ועיין בהערות הרח"י עהרענרייך לפרדס הנ"ל, ובהשלמות שם, עמ' שס"ז, והשוה לשונו של הרד"ב צאמבער בפירושו לה' פסחים להרי"ץ גיאת, עמ' 32, הערה רצ"ז. ור' ברוך בר' יצחק, ר' יהודה שירליאון51והוא הוא "גור אריה" שמזכיר בס' האמרכל הנ"ל (סה"י לכבוד מרכס, עמ' קס"א), כפי שמוכח מדברי האו"ז שם, ודברי המו"ל של ס' אמרכל בהערה 102 שם צריכים תיקון, ואינו עניין לגור אריה שמובא בספרים מדבי רש"י. (לפי או"ז סי' ר"נ הנ"ל), ר' אברהם בן רבינו ר' חיים חמיו של הר"ש מפלייש52אף כאן צריכים תיקון דברי המו"ל של ספר האמרכל, בהערה 102 הנ"ל (לעיל הע' 51). (לפי או"ז סי' רנ"ו, נ"ט רע"א), ר' מאיר בר' משה (לפי שבה"ל סי' רי"ג, פ"ח סע"ב) תמהו על רש"י מסוגיית הבבלי בפסחים ל"ח ב' שיוצאים ידי מצת מצוה בחלות תודה שעשאן למכור בשוק, והרי תודה אינה באה בערב הפסח (י"ג ב'). ועיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 60–61. וכמה מן הראשונים הנ"ל53ומהם העתיקו כמה מן הראשונים המאוחרים להם, עיין מעשה רוקח סי' ל"ח, סמ"ג, מרדכי ומנהגי ר' פלטיאל הנ"ל, מאירי ומהר"מ חלאווה ל"ח א'. השיגו גם מן התוספתא שלנו על פירש"י. ובמרדכי ספ"א הנ"ל, הסיק שהתוספתא בהכרח משובשת, כפי שמוכח מן הסיפא (לפי הגירסא שהיתה לפניו), עיין מ"ש להלן בסיפא.
ופשיטא שאין להשיג על רש"י מכאן, אלא לפי הפירוש שהוא אופה מצה מערב שבת לשם מצות מצוה למוצאי שבת, אבל בשבת עצמה אוכל חמץ ממה ששייר מערב שבת. ובשבה"ל סוף סי' רי"ג, פ"ט ע"א כתב: בתוספתא משמע ארבעה עשר שאירע בשבת מניח מזון שתי סעודות בשבת, ואופה לו מצה מערב שבת, אלמא מותר לאפות קודם זמנה. ודוחים התם מיירי במצה עשירה, כדי לקיים שלש סעודות בשבת במנחה. וודאי גמור הוא שלא היתה גירסא כזו בתוספתא, אלא פירוש הוא שנכנס לפנים, ע"פ הבבלי י"ג א', ופירשו שהוא יכול לאפות בערב שבת, אם הוא רוצה, לשבת ולמוצאי שבת שהוא ליל פסח, עיין בס' מנהגים לר"א קלויזנער, סוף עמ' ל"ג, הנ"ל. ולפיכך דחו שהכוונה אמנם שאופה לשבת גרידא, אלא שפירושו שמוסיף על שתי הסעודות של חמץ גם מצה עשירה לסעודה שלישית.
והנה לפי פירוש הראב"ד ועוד הנ"ל שהכוונה בתוספתא כאן שאופה מצת מצוה לליל פסח, ואינו מדבר על אכילה בשבת כלל, הרי אין כאן שום שאלה של אכילת מצה בערב פסח. ובפירוש ריבב"ן לפסחים, עמ' 585 הנ"ל:54לעיל סד"ה ואופה. פי' מבערין את הכל מלפני השבת (ע"כ היא הפיסקא מן המשנה). ואופה מצה ואוכלה בשבת. והכי תני לה בתוספתא. וכן להלן שם, עמ' 590: דתניא בבריתא אם חל ערב [פסח] בשבת אופה מצה בערב השבת ואוכלה בשבת. ואין ספק שהמלים "ואוכלה בשבת" הן הוספת הרב עצמו, וכפירוש הגאונים, והרי"ץ גיאת הנ"ל.55אלא שעצם הדברים שם מגומגמים, שהרי מה שמביא שם בשם ר' ישעיה הם דברי התוספות צ"ט ב' ד"ה לא, והביאם ר' ישעי' בתוספ' רי"ד שם מהדו' תניינא (כ"א ע"ד מן הספר), ומה שמשיג עליו הריבב"ן הם דברי ר' ישעי' עצמו בתוספ' רי"ד שם. ואין בידי כתה"י של פירוש הריבב"ן לבדוק בו.
וברוקח סי' רס"ז: ואין לאכול מצה לסעודה שלישית, דאמ' ירושלמי בערבי פסחים א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח, כבועל ארוסתו בבית חמיו ולוקה. ואע"פ שיש בתוספתא י"ד שחל להיות בשבת אופה לו מצה - לאכול ב' סעודות (כלומר, התוספתא אינה מדברת בסעודה שלישית, אלא בב' סעודות גרידא). ומסיק שם שאין לסמוך על התוספתא, כלומר, ואפשר שאפילו בשחרית אסור לאכול מצה. ודברי הרוקח נעתקו בקיצור בס' האסופות שהוציא גסטר, עמ' 218 (וציינתי לו בתס"ר ח"א, סוף עמ' 169).
ובראבי"ה ח"ב סי' תנ"ב, עמ' 72: ובפרק שני56כחילוק הפרקים בכי"ע. ועיין לעיל פ"ב הע' 74. תניא בתוספתא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערים את הכל מלפני השבת, ואופה לו מצה מערב שבת, ואף על גב שיש לפרש שאופה מצה כדי לאכול בשבת בסעודה שלישית משום מצוה, אם ירצה, או להאכיל לתינוקות שאין בהם משום חשש דהאוכל מצה בערב הפסח וכו', מסתבר טפי כדפרישית.57כלומר, שאופה למוצאי שבת, למצת מצוה, אבל בשבת עצמה אוכל בשחרית ממה ששייר. ודבריו הובאו בשמו בקיצור בס' הפרנס סי' נ"ד (עיין תס"ר ח"א, סוף עמ' 250). ועיין גם מעשה רוקח סי' ל"ה, וכן רצה לפרש גם באו"ז ח"ב סי' נ"ב, י"ב ע"א, אלא שדחה את הפירוש, ופירש כמסקנת הראבי"ה שבמצת מצוה עסיקינן. ועיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפ"ט.