4-5. עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח שלשה ימים קודם לפסח הרי זה צריך לבער. וכע"ז בד, כי"ל וקג"נ. ופירושו שאם לא עברו שלשה ימים שלמים עדיין לא נפסל החמץ (עיין להלן) וצריך לבער, ומכאן שאם עברו יותר משלשה ימים אינו צריך לבער, ודווקא יותר משלשה ימים. ובכי"ע: שלשה ימים קודם לפסח אינו צריך לבער, ואם לאו צריך לבער. והוא "תיקון" ע"פ הבבלי מ"ה ב'. וכן שנו שם: ת"ר עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח תוך שלשה ימים חייב לבער, קודם שלשה ימים אינו חייב לבער וכו'. ובאמת אף שם הפירוש הוא שאם נתן ג' ימים קודם הפסח צריך לבער, ודווקא אם היה יותר מג' ימים אינו צריך לבער, וכן פסקו הפוסקים. ועיין מ"ש להלן בשם מדרש שכל טוב.
והנה בבבלי הנ"ל גורס "תוך שלשה ימים", ואינו מפורש אם הכוונה לשלשה ימים לפני זמן הבעור, או לפני הפסח ממש. ואף הלשון שבתוספתא אפשר לפרש שהכוונה לזמן הבעור. וכן פסק הר"מ בפ"ד מה' חו"מ ה"ט: ונתן הקמח קודם שלשה ימים לשעת הבעור מותר לקיימו. וכן פסק בשו"ע או"ח סי' תמ"ב. וכדברי הר"מ מוכח בה"ג ה' פסח פ"ב, ד"ו כ"ט רע"ג, ד"ב, עמ' 138. אבל במדרש שכל טוב בא, סוף עמ' 112: תנו רבנן עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ג' ימים קודם לפסח חייב לבער וכו', כגון בי"א בניסן אינו חייב לבער. וקרוב לוודאי שדבריו לקוהים מן הר"ח מ"ה ב', והעתיק כלשון התוספתא כאן, ופירש קודם לפסח - לפסח ממש. והם סוברים שהואיל והחמץ יסרח מאליו לפני שיכנס הפסח ממש, הרי נתינתו לעריבת העבדנין הוא בעורו. ועיין מ"ש להלן בשם הרי"ץ גיאת.
5-6. אחרים אומ' כיון שנתן לתוכה עורות אין צריך לבער. בבבלי הנ"ל: אמר ר' נתן במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות, אבל נתן לתוכה עורות אפילו תוך שלשה אין חייב לבער. אמר רבא הלכה כר' נתן אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת. ובמיוחס להריטב"א בשם הריטב"א שם: "פירוש, רבא אינו חולק על ר' נתן, אלא מפרש דבריו". וכן מוכח מן התוספתא כאן. ועיין בח"ד.