43-44. אם עיבר את הצופים שורפו במקומו וכו'. וכ"ה ("הצופים") גם בד ובכי"ע. וכן בכי"ל: אם עבר צופים וכו'. ובקג"נ: אם עיבר הצופום. ובגליון: הצופים. ועיין מ"ש לעיל שו' 39–40. וחוזר כאן על משנתנו פ"ג מ"ח: וכן מי שיצא מירושלם, ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר צופים שורפו במקומו וכו'. ועיין מ"ש לעיל, שו' 39–40, ד"ה ובעיקר הדברים, וד"ה ברם ברור.
44. חוזר ושורפו לפני הבירה. בירושלמי פ"ז ה"ח, ל"ה רע"א: אמר ר' יוחנן מגדל היה עומד בהר הבית, והיה קרוי בירה. ר' שמעון בן לקיש אמר כל הר הבית קרוי בירה וכו'. ועיין בבלי זבחים ק"ד ב' ויומא ב' א'.
45. הוי לא אמרו לחזור אלא להקל עליו. כבר הוכחנו לעיל, שו' 39–40, ד"ה ברם ברור, שלשיטת בני א"י, מותר לשרוף במקומו אפילו לא עבר את הצופים, ודינו כאילו נמצא בירושלים, שאם רוצה לשרוף על גגו מעצי עצמו שומעין לו. אלא שכל זמן שלא יצא ממקום כל הרואה כאילו לא יצא מירושלים, ורשאי לחזור לירושלים ולשרוף לפני הבירה, כדי ליהנות מעצי המערכה, משום הקלה לאכסנאי, ואינו נקרא ציקן. אבל אם כבר יצא מכל הרואה דינו כאילו נטמא בחוץ (לעניין בשר קדשים קלים), ומקום טומאתו שם שריפתו, כשיטת ר"ע במשנת שקלים פ"ח מ"ז, עיין מ"ש לעיל, הערה 74.
45-46. בן בתירא או' עד כשני ביצים, ולא מצינו לו חבר. ובבבלי נ' א': ר' נתן אומר משום ר' יהודה בן בתירא77כגי' כי"א שם, וכע"ז גם בכי"מ, עיין דק"ס, עמ' 141, הע' צ'. זה וזה כשתי ביצים, ולא הודו לו חכמים. ולפי גירסת הבבלי ברור שאף בחמץ הצריך שתי ביצים (חצי פרס). וברייתא זו לא הובאה בירושלמי, וכנראה שהיא ברייתא בבלית (ר' נתן בשם ר"י בן בתירא מנציבין), והוסיפוה התנאים בישיבות בבל בתוספתא שלהם. והיא מפסיקה באמצע העניין.
46-47. רצה לשורפו לפני הבירה מעצי עצמו וכו'. כל הברייתא חסרה בכי"ל, אבל ישנה בד, כי"ע וקג"נ. ובירושלמי פ"ז רה"ח, ל"ד סע"ד, ובבלי פ"ב א' הובאה ברייתא זו לעניין פסח שנטמא כולו או רובו שאמרו עליו שם במשנתנו (פ"ז מ"ח) ששורפו לפני הבירה מעצי המערכה. ופירשו בבבלי שם שהאיסור הוא משום שלא לבייש את מי שאין לו, או משום חשד, שהרי אינו יכול לצמצם את שיעור העצים, והוא נוטל את שיירי העצים לעצמו, ויחשדו בו שהוא גוזל את עצי המערכה. ואף כאן קיימים שני הטעמים, ואינו רשאי להחמיר על עצמו לשרוף לפני הבירה ובעצי עצמו.
47. או על גגו מעצי המערכה אין שומעין לו. כלומר, כשחוזר לירושלים ורוצה ליהנות מעצי המערכה מוכרח לשורפו בבית הבירה דווקא, שמא יקח מעצי המערכה יותר מדאי ויבוא לידי תקלה, כמפורש בבבלי שם. ובירושלמי שם (ל"ה רע"א) אמרו: אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי כל שכן אין שומעין לו. והוא דווקא בפסח שנטמא כולו שמוכרח לשורפו בבית הבירה, כדי לפרסמו ולביישו, להודיע שקלקל בו, כמפורש בירושלמי ובבבלי שם. אבל בנידון דידן פשיטא שיכול לעשות כן, שהרי יכול לשורפו במקומו, או לחזור לירושלים ולשורפו על גגו מעצי עצמו (כדין נותר), ולא אמרו שחוזר לבירה אלא כדי להקל עליו, כדי שיהנה מעצי המערכה, עיין מ"ש לעיל, שו' 45, ד"ה הוי.