12-13. המקרא את ההלל הם הולכין אצלו וקורין והוא אין הולך אצלם. וכע"ז בד ובכי"ע. וכן בראבי"ה סי' תקכ"ח, סוף עמ' 127: תניא בתוספתא פרק בתרא דמכילתין הקורא את ההלל הם הולכים אצלו והוא אינו הולך אצלם וכו'. וכלשון זו אף בס' מנוח על הר"מ פ"ח מה' חמץ ומצה ה"י, כ"ו רע"ב. אבל בכי"ל: המקרא את ההלל הם אוכלין אצלו וקורין, וכ"ה במכירי תהלים הנ"ל.
ובס' מנוח הנ"ל הביא מכאן ראיה לדברי הר"מ שם שפסק: ויש לו לגמור את ההלל בכל מקום שירצה, אעפ"י שאינו מקום סעודה. ובהשגות שם: אין הדעת מקבלת כן, לפי שאין כאן שם לארבעה כוסות אם אינן במקום אחד. ולפי גירסת כי"ל ומכירי תהלים הנ"ל אין מכאן ראיה, אלא מן ה"ח להלן. ועיין במגיד משנה שם ולהלן בס' מנוח שם שהביאו ראיה לדברי הר"מ מפסחים פ"ו א', וכן הביא משם הראבי"ה הנ"ל שמותר לומר את ההלל במקום אחר. ועיין מ"ש רמא"ש במאיר עין על סדר והגדה של פסח, עמ' 72.