20. קטנים חולקין בהן. כמפורש להלן סוף תרומות ובמקבילות, עיין מש"ש. אבל בקדשי המקדש אין חולק, כמפורש להלן זבחים פי"א ה"ו, תו"כ צו סוף פרשה ד', ל"ד ע"ב, ירושלמי סוטה פ"ג ה"א, י"ח רע"ד, בבלי קידושין נ"ג א', מנחות ע"ג א'.
וטמאים חולקין בהן. ואעפ"י שאמרו (להלן סוף תרומות) שלטמא אפילו לביתו אין משלחין, לא נאמר כן אלא משום קנס, מפני שלא נזהר,19עיין בבלי יבמות ק' א' ומ"ש להלן. ואינו אלא בטמא מפורסם, שהרי אף אשה היא בכלל אלה שמשלחין להן תרומה לבתיהן, ואין חוששין כלל שמא פשעה ולא טבלה מנדתה, ואין שום חובה על הטמא להודיע למשלח שהוא טמא, אבל בקדשי המקדש אין לטמאים חלק בקדשים כלל, עיין במשנת זבחים פי"ב מ"א, תו"כ צו פט"ז ה"ז, ל"ט ע"ד.
20-21. וחולקין אותן בטומאה. שהרי ראויין להדלקה בביתו של כהן, אבל קדשי מקדש אסורים בהנאה, עיין שבת כ"ה א' ובתוספ' שם כ"ד ב' ד"ה לפי. ועיין מ"ש במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה סי' ל"ז, קכ"ה ע"א.
21. ושוקלין מנה כנגד מנה. וכ"ה בכי"ע (אלא ששם: מנא). ובעניין בכור בעל מום פירש"י בכורות (ל"א א'): שאם יש לו חתיכת בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה. וכמובן שבקדשי הגבול מותר לעשות כן לכתחילה, שהרי הם נכסי כהן לכל דבר, אבל בקדשי המקדש אסור מפני בזיון קדשים, עיין בבלי ביצה כ"ח א'. ודבר זה אסור גם במע"ש (עיין מע"ש רפ"א) ובפירות שביעית (ירושלמי ביצה פ"ג ה"ז, ס"ב סע"א). אמנם הר"מ (בפ"א מה' בכורות הי"ח) פסק שגם בבכור תם מותר לשקול מנה כנגד מנה, אבל הוא פירש (פיה"מ בכורות פ"ה מ"א) מנה כנגד מנה בחלוקת כהנים בבשר, שמותר לחלק ולשקול את המנות כדי שהיו כולן שוות, ואף זה אינו אלא בבכור, אבל לא במעשר (שם פ"ו מה' בכורות ה"ו), ועיין מ"ש להלן. וכנראה שבבא זו אינה מחלקת אלא בין קדשי הגבול וקדשי המקדש, אבל קדשי ירושלים (עיין להלן חלה פ"ב ה"ז ואילך ובמקבילות) אינם בכלל שניהם.
אבל בד גורס: וחולקין מנה כנגד מנה. ופירושו שבקדשי הגבול מותר להם לכהנים להחליף מין במינו ומין בשאינו מינו (ועיין בר"מ פי"ב מה' תרומות סהכ"א ובמהרי"ק שם), אבל בקדשי המקדש אסור, עיין להלן זבחים פי"א ה"ה, ובמקבילות שהבאנו בריש הלכה זו. ועיין סוכה פ"ח מ"ז ובבלי ב"ק ק"י ב'. ואשר לחלוקה בקדשי המקדש במין אחד, עיין תוספ' שבת קמ"ט ב' ד"ה מטילין, קידושין נ"ג א' ד"ה מאי, ומאירי שם, עמ' 264. ועיין פ"א מה' בכורות הי"ח הנ"ל ומ"ש במהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה סי' ל"ו (ד' ליוורנו קכ"ז ע"א).
חייבין באחריותם ליטפל בהן וכו'. כלומר, חייב באחריות טיפולם.20עיין בציונים שלנו במסורת התוספתא, ור"מ רפי"ח מה' מעשה הקרבנות. והארכנו בזה להלן בכורים פ"א רה"ה, עיין מש"ש. אבל בקדשי הגבול אין חייב ליטפל בהם, כמפורש להלן תרומות פ"י רהי"ז ובמקבילות, עיין מש"ש.
22. לבית הבחירה. וכ"ה בד, ובספרי ראה פי' ע"ז, 142, ובר"מ הנ"ל (לעניין קדשי חו"ל). ובכי"ע: לבית הבירה, וכ"ה בספרי ראה בכי"ל וכי"ר, עיין בשנו"ס שם. ועיין בפי' רבינו הלל שם ל"ב ע"ב, ובהע' כ"ג, כ"ו שם. ועיין ירושלמי פסחים פ"ז ה"ח, ל"ה ע"א, בבלי יומא ב' א', זבחים ק"ד ב'.
נותנין לכל חבר. כלומר חבר דוקא, כמפורש בספרי קרח פי' קכ"א עמ' 148: אין נותנין מתנות אלא לחבר. ועיין ירושלמי חלה פ"ד הי"א ס' ע"ב,21ובאהצו"י שם, עמ' 157; מאירי חלה, עמ' 44; הנ"ל חולין, עמ' 486. בבלי סנהדרין צ' ב', חולין ק"ל ב'22עיין תוספ' שם ד"ה מנין, והיתה להם הגירסא בירושלמי כגי' כי"ר וחסרו לפניהם בסוף ה"י המלים "בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ". ובראשונים שם. ועיין ר"מ פ"ו מה' תרומות ה"ב וברדב"ז ובמהרי"ק שם.
קדשי מקדש אין נותנין וכו'. בירושלמי חלה הנ"ל: הבכורות והבכורים לאנשי משמר. ובנוסח הרש"ס שם (פ' ע"א): החרמים והבכורות וקדשי המקדש והבכורים לאנשי משמר, וזהו בוודאי תיקון הר"ש סיריליאו בעצמו, והירושלמי לא הזכיר אלא קדשי ירושלים, אבל קדשי המקדש ברור שהם לאנשי המשמר.