36. מה אם קמה שהורע כח עני בה וכו'. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא, וכן היה גם לפני הר"ש (פ"ו מ"ח) שהעיר: בכל הספרים כתובה היא בשיבוש. וכן כנראה היה גם בכת"י פ"מ (עיין במה"פ פ"ו ה"ו ד"ה תני). אבל אין לפרש נוסח זה אלא בדוחק רב, והר"ש תיקן ע"פ הירושלמי (פ"ו ה"ז): מה אם קמה שיפה כח העני בה וכו'. וק"ו זה גם בספרי תצא פי' רפ"ג, עמ' 299.
אבל לפי האותיות נ"ל יותר להגיה: "מה אם קמה שהורע כח [ב]עב"י46ונשמטה הבי"ת מן התיבה בעב"י (=בעל הבית), ונשארו עב"י, עני. ועיין להלן בסוף הברייתא. (שהרי יש לו לעני בה לקט ופאה) בה", מ"מ מצלת בשבילו, ק"ו לעומר וכו'.
37. עומר שייפה כח עני וכו'. צ"ל: "כח [ב]עב"י" (שהרי אין לעני בו לא לקט ולא פאה) ק"ו שיציל בשבילו.
אמ' לו ר'. בד: אמר לו רבי. וכ"ה בירושלמי ובר"ש הנ"ל. והנכון כלפנינו, וכן מפורש בכי"ע: אמרו לו ר'. וגם בירושלמי כי"ר: א"ל (ובהכפלה שם: אמ' לו). והחכמים הם שהשיבו לו לרשב"ג על הק"ו.
38. שהרי ייפה כח עני בו. גם כאן צ"ל: שהרי יפה כח [ב]עב"י בו, כלומר ולפיכך מצילו בשבילו.
38-39. את הקמה שהרי ייפה כח עני בה. כאן נשתמרה לנו הגירסא הנכונה של הברייתא, והחכמים השתמשו בסגנון אחר, ולא הקבילו "הורע" ל"ייפה", אלא בעה"ב לעני, ואמרו שבעומר יפה כח בעה"ב ובקמה יפה כח העני.