שנתמנו לו ענבים וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות. וכן בירושלמי (ה"ד, כ' ע"א): בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל וכו'. ועיין מ"ש להלן מעשרות פ"ג שו' 44. ובר"מ פ"ד מה' מתנ"ע הכ"ו: שנתנו לו מעשר טבל וכו'. ועיין להלן.
67. אינו חושש שמא של עניים הן. וכ"ה בהשגות הראב"ד על הר"מ הנ"ל. ובירושלמי שם: הרי זה עושה אותן תרומת מעשר במקום אחר, וזה מתאים לתוספתא, ואין אנו חוששים אפילו לשמא היו של עניים. והקשו בירושלמי שם: ועוללות לא של עני הוא, כלומר, ואעפ"י שאין בעה"ב חשוד לגזול מן העני ולתת ללוי, מ"מ מכיון שאנו רואים שהן עוללות, נחשוש שמא החליף אתם בעה"ב, ועוללות פטורות מן המעשר, וכיצד יכול לעשותו מעשר על מקום אחר. ומתרץ הירושלמי: אני אומר מן (כ"ה בכי"ר ובהשגות הנ"ל) הנקרצות עם האשכולות [הן]. כלומר, אין עוללות כשהן לעצמן מוכיחות שהיו של עניים, שהרי ישנן עוללות שהן נקרצות עם האשכול שהן לבעה"ב (פ"ז מ"ד), ואין אנו חוששים שמא קנה בעה"ב אותם מן העניים, ומכל שכן שאין אנו חוששים שמא נתן להם מתנות עניים בגזל, אלא תולים שהן מן העוללות שבארכובה הנקרצות עם האשכול. ולפי זה אין שום סתירה בין התוספתא והירושלמי, שאף בשיטת הירושלמי הוא דבר פשוט שאין חוששין שמא נתן בעה"ב ללוי מתנות עניים, אלא שכל השאלה היתה שמא נתן לו בהיתר עוללות שקנה מן העניים, ואינו יכול לעשותם תרו"מ.
ברם בר"מ (פ"ד מה' מתנ"ע הכ"ו): בן לוי שנתנו לו מעשר טבל ומצא בו עוללות נותנן לעני. ואם נקרצת עם האשכול יש לו לעשות תרומת מעשר על מקום אחר. ועיין בהשגות שם. וכבר הראינו לעיל שמן הירושלמי אין ראיה שאם אינה נקרצת עם האשכול שהיא של עניים. ומסתברת השערת מרן בכ"מ שהר"מ גרס בתוספתא כאן: חושש וכו', ופסק כתוספתא, והוסיף את ההלכה מן הירושלמי שאם היא נקרצת עם האשכול, אינו חושש, ואפילו לעשותה תרו"מ מותר.