14. גוי שמכר קמתו לישראל וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: שמסר וכו'. ועיין להלן פ"ג הי"ב.
חייב בפיאה. שהרי הקמה של ישראל היא, וחובת הפאה בקמה, ובסיפא פטור מן הפאה מפני שהקמה של גוי היא, ועיין פאת השלחן סי' ה' ס"ק ד'.
16. חלקו של ישראל חייב וכו'. השלמתי ע"פ ד וכי"ע. ובירושלמי פ"ד סה"ד הובאה רק דעת הת"ק. ועיין להלן.
ר' שמע' אומר ישראל וגוי וכו'. בד: ר' ישמעאל אומר וכו'. אבל גם בתו"כ קדושים ספ"א: ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון10וזו היא הגירסא הנכונה שם, ודלא כד"ת. שדך ולא שותף עם הגוי. ועיין גם להלן פ"ג הי"ב. ובירושלמי הנ"ל: ר' חזקיה בשם רב ירמיה במחלוקת (והכוונה לתוספתא שלנו ולתו"כ הנ"ל, כפי שפירש בפ"מ ובהגהות מהרי"ד לתו"כ הנ"ל), כלומר, לדברי ר"ש אף חלקו של ישראל פטור, עיין בבלי חולין קל"ה ב' ומ"ש בפאת השלחן סי' ה' ס"ק ג' אות י"ח, ובמנחת חנוך סי' רט"ז, אות ט'. ועיין להלן.
17. אימתי בזמן שהגוי ממחה וכו'. כנראה שהכוונה היא שהגוי ממחה על ישראל שלא יעשה בחלק עצמו כבתוך שלו,11ועיין ירוש' תרומות פ"ג ה"ג, מ"ב ע"א; מעשרות פ"ג ה"ו, נ' ע"ד; להלן הי"א. ובכל המקומות הנ"ל הוא מובן מיוחד לשותף ממחה, עיי"ש. וממילא נמצא שכל קלח וקלח של שותפות הוא (עיין ירוש' דמאי פ"ו ה"י, כ"ה ע"ד, ובבלי גיטין מ"ז א'-ב'), אבל אם אין הגוי ממחה על ישראל, והוא יכול לעשות בחלק עצמו כל מה שהוא רוצה, הרי זה כאילו קנו ע"מ לחלוק, ונמצא כל מה שהוא נותן הוא מחלקו המגיע לו משעה ראשונה (עיין ירושלמי דמאי שם), וכע"ז פי' בפ"מ. והלכה זו אינה אלא בפאה, שהחיוב הוא משעת קצירה, וכשקוצר ישראל חלקו, היא קצירה היא חלוקת השותפין (כיוון שהגוי אינו ממחה), אבל בעוללות שזכו בהן עניים משעת הווייתן, שותפות הגוי פוטרת אפילו באין הגוי ממחה, מפני שנפטרו משעת גידולן, ולפיכך לא נזכר חילוק זה להלן בפ"ג הי"ב, ועיין בירוש' דמאי הנ"ל. ועיין מ"ש בצפנת פענח פ"ד מה' מתנ"ע סהכ"ה.