45-46. השובלין שבקשין ושבשדות הרי אילו של בעל הבית. וכ"ה בד ובראב"ד עדיות פ"ב מ"ד. אבל בכי"ע: שובלין שבקשין ושבשורות וכו'. ובר"מ פ"ד מה' מתנ"ע ה"ד: והשבלים שבקש הרי הן של בעל השדה (והשמיט את המלה "ושבשדות"). ונראה שגי' כי"ע נכונה (ועיין לעיל רהי"ט בכי"ע), ופירושה: השבלים הבודדות שנשארו בקשין וכן השבלים שבשורות, והיינו השבלים שנפלטו בשעת העימור ונשארו בין השורות כולם לבעה"ב ואין אנו מחזיקים אותן בספק לקט, לחשוש שמא נשרו בשעת קצירה. ובירושלמי שביעית (פ"ט ה"ז, ל"ט ע"א): תבן של שביעית מהו שיהא אסור משום ספחין וכו', נהגין הוינא (צ"ל: הוינן) כנשין תבן מן ערובת שמיטתא, וכד מחסרין מייתי מן שוריא.37כנראה שצורת היחיד בארמית כאן הוא שור (ועיין ירושלמי כלאים רפ"ה), או שצ"ל בירושלמי: מן שורתא. ובכי"ר: מושרא, וצ"ל: מן שור[ת]א. והפירוש הוא שהיו מכינים תבן מערב שביעית, וכשלא היה מספיק להם היו יוצאים לשדה ומביאים מן השורות, כלומר התבן שפלט בתלוש בין השורות בששית.38ועיין בפי' ר' יונה בר"ג שפירש שמטעם שכחה אתינן עלה, וציין לירושלמי פ"ה סה"ו. אבל פירושו קרוב יותר לפי' הראב"ד בעריות. אע"פ שהוא פירשה ע"פ פ"ה מ"ב, עיי"ש. ועיין ירוש' פ"ו ה"ז, י"ט רע"ד: עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין, ובפי' הרש"ס שם. וכנראה שאינו עניין לכאן.
46. אמ' ר' עקיבה בזו נהגו בעלי בתים עין יפה. וכ"ה בכל הנוסחאות. אבל בראב"ד הנ"ל: ובעלי בתים נהגו עין יפה, וחסרות שם המלים "אמר ר' עקיבה בזו", ואפשר שרבינו קיצר וסבר שר"ע אינו חולק אלא מפרש שמן הדין הם לבעה"ב, אלא שנהגו בעין יפה והשאירום לעניים. ומכאן משמע שאפילו אם השאיר בעה"ב מתנות עניים מעין יפה פטורין מן המעשרות, שהרי למעשה הם הפקר, והעשירים לא יטלו אותן מפני שכל מה שמניח בעה"ב בשדהו בכגון דא תלינן בשכחה, ואעפ"י שבעה"ב בעצמו יודע שלא שכח, הרי הוא יודע ג"כ שהפקיר אותם. ומותר להם לעניים ליטלם מן הדין, ולפיכך פטורים ממעשרות. ובפי' הרש"ס לפ"ה מ"ב (לפי מהדורת מלא"ש שם, ולפנינו נוסח אחר): ור"ע מטעם שכחה והפקר הוא דפליג, ומדמי לה לרישא דתנן כל הנוגע בארץ וכו', מטעם הפקר (עיין בתוס' רע"א שם), וקסבר דהקלו עליהם דכיון ד[ל]שכחה דמיא, לקצרוה עניים ולנהגו בה עין יפה בעלי בתים, ופטורה מן המעשר. ואעפ"י שהוא פירש את העניין אחרת, אבל טעמו בפטור מן המעשרות נוח ומתקבל. והארכנו בזה להלן פ"ג ה"ח.