2. הפיאה יש לה שיעור וכו'. כלומר, אם הפריש פחות מששים (ולא היה בדעתו להשלים) לא עשה כלום וחייב במעשרות (עיין ירוש' פ"א ה"א), ולא קיים כלל מצות פיאה, משום שמדרבנן אין מצוה בפחות משיעור זה. אבל אם הפריש בכורים פחות מששים (עיין ירוש' בכורים רפ"ג) כבר קיים מצות בכורים, אלא שהחכמים חייבוהו להוסיף עד אחת מששים.1ולשיטת הגר"א בשנו"א כאן, כל מה שמוסיף אחרי שהפריש מקצת בכורים ע"מ שלא להשלים יש לו דין של תוספת בכורים. ועיין במל"מ פ"א מה' מתנות עניים הט"ו. וכן בראיית פנים בעזרה קיים מצוה אפילו בכל שהוא, וכל מה שמוסיף מוסיף במצוה; וכן בגמילות חסדים בגופו, ומוסיף עד לאין שיעור, וכן בת"ת.
ואין לה שיעור מלמעלה. ריבמ"ץ פ"א מ"א, וממנו כנראה בכפו"פ פנ"ב, עמ' תש"ג.
3. אינה פיאה. בסמ"ג לאוין רפ"ד, פ"א ע"ג, הקשה מנדרים (ו' ב') שאמרו שם: אם רוצה לעשות כל שדהו פאה הרשות בידו. ותירץ שכל שדהו לאו דווקא. וכוונתו שצריך לקצור מקודם שבולת אחת כדי לחייב את השדה בפאה, כמו שפירשו הקדמונים בנדרים שם ע"פ הירושלמי כאן. ועיין בכפו"פ הנ"ל.