36-38. נטולה היא מן היהודים אם משמשתך אני, יפר חלקו ומשמשתו. ר' נתן אומ' לא יפר, וחכמים אומ' יפר. וכ"ה בד. ובכי"ע: נטולה אני. ולפי גירסא זו יש לנו מתחילה פיסקא ממשנתנו ספי"א, ולה נסמכה מחלוקת ר' נתן וחכמים. אבל בגליון ד"ר בשם ספר אחר הנ"ל חסרות המלים "יפר חלקו ומשמשתו", וכן אינן בכי"ע, בקג"נ ובבבלי פ"ט ב'. ובירושלמי אין בבא זו. ובבבלי תפסו כדבר פשוט שכאן בעל בכלל בריות (עיי"ש פ"ד א'), ואסרה על עצמה גם הנאת בעלה אם תשמש אותו, ולפיכך מוכרחים לפרש שלר' נתן לא יפר מיד, אלא משמשתו ונאסר עליה, אבל אח"כ כולם מודים שיפר. ור' נתן סובר שאינו מפיר לפני שחל הנדר, וחכמים סוברים שמפר אפילו עדיין לא חל הנדר, עיי"ש בבבלי צ' א', ובר"ן ובשאר ראשונים שם. ועיי"ש שנחלקו אמוראים אם מחלוקת זו של ר' נתן וחכמים היא רק בהפרה, או גם בשאלה.42עיין בתשובת הר"מ בר' יצחק בשו"ת הראב"ד, הוצ' הר"י קאפח סי' כ"ז ובמקבילות שצויינו שם. ועיין בהערת הראב"ד בסוף התשובה ומ"ש רבינו ירוחם, אדם, גתיב י"ד ח"ז, הרשב"ץ ח"א סי' קנ"ה ועוד.
והנה במשנתנו ספי"א הנ"ל אמרו: בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. האומרת טמאה אני לך, שמים ביני לבינך, נטולה אני מן היהודים. חזרו לומר וכו', נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו, ותהא נטולה מן היהודים. ובבבלי פ"ד א' מוכח שנטולה אני מן היהודים פירושו שאוסרת עליה תשמיש גרידא, ובעלה בכלל היהודים, שהרי שאר היהודים אסורים בה בין כך ובין כך, ולפיכך יפר חלקו. ברם מן הירושלמי שם ספי"א (ופ"א ה"א, ל"ו ע"ג) מוכח שפירשו נטולה אני מן היהודים שהכוונה גם לשאר הנאות (ופשיטא שאף תשמיש בכלל). ועיין היטב גם בפיה"מ להר"מ ספי"א ובמאירי שם, הוצ' ר"א ליס, עמ' שי"א, ובפי' הר"א מן ההר, עמ' קס"ח. והואיל ובמשנתנו שם מוכח מתוך העניין שאמרה כן לבעלה ("טמאה אני לך, שמים ביני לבינך, נטולה אני מן היהודים"), הרי דבורה מוכיח שמתכוונת להיות נטולה גם מבעלה. אבל בנידון הברייתא שלנו שאמרה נטולה אני מן היהודים אם משמשתך אני, הרי הכוונה שלא תיהנה שום הנאה43ולאו דווקא תשמיש, וכפירוש הירושלמי, וכפירוש הר"מ בפיה"מ. מן היהודים אם תשמש את בעלה, ובעלה אינו בכלל היהודים, כשם שבעלה אינו בכלל הבריות כשאמרה "קונם שאני נהנה לבריות", עיין מ"ש לעיל, שו' 16–17, ד"ה קונם שני. וכאן מעולם לא אסרה את הנאת בעלה עליה. ולפיכך לחכמים יפר לכל הפחות משום דברים שבינו לבינה,44עיין מ"ש לעיל, סוף הע' 39, ובתיו"ט ספי"א, ד"ה יפר חלקו. שהרי תלתה את ההנאה מן היהודים בתשמישו, אבל לר' נתן אין כאן לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה, כשיטתו לעיל, שו' 35–36, כגי' ספר אחר שבדפוסים, וכגי' כי"ע וקג"נ שם, וכפירוש הר"א ממיץ שהבאנו שם. והברייתא שלנו מתפרשת כפשוטה, ואינו עניין למחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא אם הולכים אחרי הנדר, או אחרי האיסור, ואין העיקר חסר מן הספר.
Loading...
7:8
1