30-32. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאיגרש, ר' ישמעאל אומ' לא יפר, ר' עקיבא אומ' יפר. אלמנה שאמרה הריני נזירה לכשאנשא, ר' ישמעאל אומ' יפר, ר' עקיבא אומ' לא יפר. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: אלמנה שאמרה לכשאינשא ר' ישמעאל אומ' לא יפר ר' עקיב' אומ' יפר. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ר' ישמע' או' לא יפר ר' עקי' או' יפר. וכ"ה הסדר גם בבבלי פ"ט א' (וכגי' ד וכי"ו). ואעפ"י כן מתוך הנוסח עצמו בכי"ע נראה לכאורה שהסדר שם מסורס, וצ"ל כמו בד ובכי"ו, שהרי משום כך נקטו "אלמנה שאמרה" ולא הזכירו מה אמרה משום שסמכו על הבבא הראשונה שכבר שנו בה "שאמרה הריני נזירה", וממילא מוכח שצריך לשנות שם את הסיפא לפני הרישא.
ברם אם אפילו נגיה את הסדר הרי לפי גירסת כי"ע אין הבדל בין אם חל הנדר בשעה שהיא ברשות בעלה, ובין אם יחול כשתצא מרשותו, וכן אין הבדל בין אם היתה ברשות בעלה בשעה שנדרה ובין אם עדיין לא היתה ברשותו בשעה שנדרה, אלא שהנדר יחול אח"כ כשתהיה ברשותו, ולר' ישמעאל לא יפר בשניהם, ולר' עקיבא יפר בשניהם. אבל מסורת זו מתנגדת לכל המקורות.
ובמשנתנו פי"א מ"ט: אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום, אעפ"י שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר. נדרה והיא ברשות הבעל מפר לה. כיצד, אמרה הריני נזירה לאחר שלשים, אעפ"י שנתארמלה או נתגרשה בתוך שלשים, הרי זה מופר. ובבבלי פ"ט א' העמידה רב חסדא38ואביי חילק שם בין נדר לכשתצא מרשותו, או לכשתכנס לרשותו, שאמירת הנדר וחלות הנדר הן בשתי רשויות, ובין נדר לאחר זמן שאמירת הנדר וחלות הנדר יתכנו ברשות אחת. ובירושלמי בכמה מקומות מוכח שאין הבדל בזה. כר' עקיבא שבתוספתא לפנינו, וכגי' ד וכי"ו. ור"ע הולך אחר אמירת הנדר,39וכן בספרי זוטא (שהוא מדרש מדבי ר"ע), עמ' 327: אמרה קונם שניסת (-שני ניסת, שאני ניסת) משאצא עד ג' שנים, אמד אין, קיים לה. ועיין בהערות שם, ולא דק. ובוודאי שיש כאן נדרי עינוי נפש לחכמים, עיין בבלי פ"ב א', פ"ד א', ובמיוחס לרש"י שם. ולפיכך אם נדרה כשהיתה פנויה, אעפ"י שהנדר יחול כשתהיה אשת איש, אינו יכול להפר. אבל כשנדרה כשהיא אשת איש מיפר אעפ"י שהנדר יחול כשתצא מרשותו. ולר' ישמעאל הדין להפך, והכל הולך אחרי חלות הנדר.
ומתוך הבבלי יוצא ברור שהמסורת שלהם היתה שלר' עקיבה הכל הולך אחרי זמן אמירת הנדר, ולר' ישמעאל הכל הולך אחרי זמן חלות הנדר, ונתנו סימן לברייתא זו: ילל"י, כלומר, יפר, לא יפר, לא יפר, יפר, ושנו מתחילה דעת ר' ישמעאל. ואח"כ דעת ר"ע, כרגיל, וכסדר התוספתא בכי"ע, אבל לא כגירסתו. והואיל וכן היתה מסורת הבבלי הרי בהכרח פירשו את הסיפא להלן שאחר הנדר פירושו אחרי שעת חלות האיסור, ואחרי האיסור, אחרי הזמן שאסרה את עצמה.
אולם קרוב בעיני שגירסת כי"ע ברישא נובעת ממסורת אחרת, ולפיה ר' ישמעאל הולך אחרי אמירת הנדר, ולפיכך אם אמרה כשהיא פנויה הריני נזירה לכשאנשא לא יפר, משום שאמירת הנדר היה בזמן שלא היתה ברשותו, ור"ע הולך אחר חלות האיסור, ולפיכך יפר כשתינשא. ואחרי הנדר פירושו אחרי שעת הנדר, ואחרי האיסור פירושו אחרי חלות האיסור, אחרי שהיא נאסרה מחמת הנדר, וכפשוטו של לשון. וכן מפורש בירושלמי פ"ה ה"ד, ל"ט ע"ב: קונם שאיני נהנה לך, לנשאל לו עליך, נשאל על הראשון ואינו נשאל על השיני. אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השיני. שמואל בריה דר' יוסי בר' בון אמר כמאן דאמר לאחר האיסר, ברם כמאן דאמר לאחר הנדר, נדר שבטל מקצתו בטל כולו. ובק"ע (אלא, כנראה, שיש שם טעות הדפוס) ובנועם ירושלמי הפכו את הגירסא, מפני שבבבלי "אחר הנדר" פירושו אחר חלות הנדר. ובפ"מ ועוד (עיין בעמודי ירושלים במקומו) נדחקו לפרש. אבל ברור שאין צורך בשום תיקון, ושיטת הירושלמי היא כשיטת התוספתא בכי"ע ברישא, ור' ישמעאל סבר אחר הנדר, כלומר אחר אמירת הנדר,40ובירושלמי פ"ג ה"ז, ל"ח ע"א: נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום, נעשו בני יבשת, תפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבה, דר' ישמעאל אמר אחר הנדר, ור' עקיבה אמר אחר האיסר. ופירשו הראשונים (הרמב"ן, הר"א מן ההר, המאירי, המיוחס להריטב"א, הר'ן וו"י ל' א', ל' ב') שלר' ישמעאל מותרים, הואיל ובשעת חלות הנדר היו יושבי יבשה וכו'. והוא כשיטת הבבלי, אבל לפי הירושלמי "אחר הנדר" פירושו אחרי השעה שנדר, והואיל ובשעה שנדר היו יורדי הים לר' ישמעאל אסורים ולר' עקיבא מותרים. ועיין ר"ן פ"ד א'. ולפיכך נדר שבטל מקצתו בטל כולו. וכן בירושלמי בסוגיין למשנתנו הנ"ל (ה"ט, מ"ב ע"ד): הדא היא ר' ישמעאל או' אחרי הנדר, ר' עקיבה או' אחר האיסר. והכוונה היא שמשנתנו כר' ישמעאל, ההפך מסוגיית הבבלי. ועיין מ"ש ידידי הגר"מ סאוויצקי בספרו בריכת ירושלים סי' ד', פלג ד'-ה'.
33-35. עד שיהא איסור בשעה שהיא אלמנה וגרושה. ר' עקיבא אומ' אשר אסרה על נפשה יקום עליה, עד שיהא אסור בשעה שאסרה על נפשה. בד: עד שיהא איסור נודר בשעה שהיא אלמנה וכו'. ובכי"ע: לכשיהא איסור בשעה שאלמנה וגרושה, ר' עקיבא אומ' ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה, לכשיהא נדר בשעה שאלמנה וגרושה. ואף כאן הסיום בכי"ע היא לפי מסורת הסיפא שהיא כשיטת הבבלי, והנכון הוא בד: בשעה שיהא איסור נודר41והמלה "נודר" עיקרית, והיא הוספה ע"פ נוסח אחר, ונכון. בשעה שהיא אלמנה וגרושה וכו', ואח"כ צ"ל: עד שיהא איסור בשעה שהיא אלמנה וגרושה. וכן בבבלי פ"ט א': אמר ר' ישמעאל הרי הוא אומר ונדר אלמנה וגרושה וגו' עד שיהא נדר בשעת אלמנות וגירושין, ר"ע סבר וכו' עד שיהא איסורי נדר בשעת אלמנות וגירושין. אלא שהבבלי לשיטתו בדעת ר' עקיבא פירש "נדר", חלות הנדר, ו"איסור" שעת אמירת הנדר, אבל בשיטת בני א"י פירושו כפשוטו, ולהפך.
ואפשר שבכי"ו צ"ל: עד שיהא איסור בשעה שאסרה על נפשה. ר' עקיבא אומ' וכו' עד שיהא אסור בשעה שהיא אלמנה וגרושה, והפכו את הנוסח ע"פ הבבלי.