42-43. שור זה הקדש לכשאקחנו, בית זה הקדש לכשאקחנו, שור זה מכור לך לכשאקחנו, בית זה מכור לך לכשאקחנו וכו'. וכ"ה בכי"ע, ובד משובש. והלכה זו באה לכאן אגב ההלכות שלעיל שאין אדם מיפר ומקיים נדרי אשתו שעדיין לא נדרה. ועיין בבלי כאן פ"ו א' וכתובות נ"ט א' וירושלמי שם פ"ה ה"ה, ל' ע"א (לעניין הקדש).37ועיין ר"מ פ"ו מה' ערכין הכ"ו והכ"ז. ולעניין מכר אמרו בבבלי יבמות צ"ג א', ב"מ ט"ז ב': אמר רב הונא אמר רב האומר לחברו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו38על המלה "מעכשיו" עיין בתוספות יבמות במקומו, ד"ה קנויה, וברשב"א בב"מ שם. קנה. וטעמו משום שסובר שאדם מוכר דבר שלא בא לעולם (עיין בבלי יבמות הנ"ל), ואין הלכה כמותו. ובאו"ז ב"מ פ"ג סי' ג', ט"ז ע"א: וכתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל בפ"ק (ט"ז ב') דלית הלכתא ברב וכו', ובתוספתא דנדרים תנינן בית כור מכור לך לכשאקחנה לא אמר כלום.39רבינו קיצר, ואין צורך להניח שהיתה לפניו הגירסא המשובשת שבד. ועיין ר"מ פכ"ב מה' מכירה ה"ה.
43-44. תנו גט לאשתי לכשאקדשנה, לא אמ' כלום. בבבלי יבמות נ"ב סע"א: אמר אחד ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה (עיין בתוספות שם, ד"ה לכשאכנסנה), ולאשה בעלמא אין גט. ובר"מ פ"ג מה' גירושין ה"ו: אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי, לכשאשאנה אגרשנה בו, ונכתב ונשאה וגירשה בו אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה, ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין. ובגליוני הש"ס ביבמות שם העיר שמן התוספתא שלפנינו קצת קושיא על הר"מ שהרי כאן אמר "תנו", ונתינה אינה צריכה לשמה (הרב, כנראה, הרגיש שאין מכאן קושיא גמורה, עיין מ"ש להלן), וגם חשיב לה בתוספתא שם בין כמה דברים דטעמם משום דבר שלא בא לעולם.
ובתוספות יבמות שם נ"ב ב', ד"ה ולאשה, ברא"ש שם פ"ה סי' ד' ועוד כתבו שהטעם הוא משום שאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח, ולמ"ד אדם מקנה דבר שלא בעולם הוי גט, דבידו לגרשה, ומן התוספתא כאן משמע כדבריהם. ועיין במשנה למלך פ"ו מה' גירושין ה"ג ובקרן אורה יבמות שם, ד"ה והנה. ועיין ירושלמי קידושין פ"ג ה"ה, ס"ד ע"א, וכאן פ"ג ה"ו, ל"ח ע"א.
ובצפנת פענח פ"ג מה' גירושין ה"ו כתב: ועיין בתוספתא דנדרים פ"ו דאמר שם תנו גט לאשתי לכשאקדשנה, ושם משמע דר"ל דרק שאומר להם עכשיו שיתנו לה גט לאחר שיקדשה (כוונתו, שכן משמע מן הלשון "לאשתי", שיתנוה בשעה שהיא כבר אשתו), ור"ל שיכתבו ג"כ לאחר הקדושין, רק משום דהשליחות אינו מועיל עכשיו, ועיין מש"כ התוספ' נזיר דף י"ב ע"א, ד"ה מאי טעמא, ולכך בתוספתא נקט לשון תנו, משום דס"ל דגבי כתיבה לא בעי שליחות (עיין ב"י טאה"ע סי' קכ"ג, ד"ה חוץ מחש"ו) וכו'. ועיין בפי' ר"א מן ההר ליבמות במקומו, עמ' קכ"א.
44. (שור זה מכור לי לרבות זה מכור לך דבריו קיימין). בכי"ע ליתא, והוא שיבוש ברור. ואף בגי' משובשת זו צ"ל: מכור (לי) לך, בית זה וכו', והמלה "לך" באה לתקן את המלה "לי", ונשתבשה ונתחברה למלה שלאחריה, ויצא: לרבות. ושמא הוסיף כאן סופר למדן על הגליון שאם אמר "שור זה מכור לך" וכו' יחד עם "שור זה מכור לך לכשאקחנו" וכו', דבריו קיימין, עיין במרדכי ב"ב רפ"ט סי' תר"ג ובהגהת הרמ"א חו"מ סי' ר"ט ס"ק ד', ובשי"ק לירושלמי נזיר פ"ב סה"ה, ד"ה העתידין. אבל השערה זו היא רחוקה מאד.
44-45. שור שאירש מאבא מכור לך, מה שתעלה מצודתי מכור לך, לא אמ' כלום. ברייתא בבבלי ב"מ ט"ז א', ובר"ח שם (וממנו בערוך ערך כבד א'), והובא גם בשטמ"ק שם, ציין למקורה בתוספתא כאן. וכל הברייתא גם להלן ב"מ פ"ד ה"י, והובאה שם לעניין איסור רבית, כפי שיוצא ברור מדברי בה"ג ה' רבית ד"ו צ"ה ע"ב, ד"ב, עמ' 382, עיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 114. ועיין בבלי שם ס"ד א', ובתוספ' שם, ד"ה מה, ובתוספות רי"ד שם, ד"ה הולך, ובה"ג הנ"ל. ועיין ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב, ט' ע"ד, ומ"ש בנתיבות ירושלים שם, כ"ד ע"א. ובהלכות פסוקות, הוצ' ר"ס ששון, סוף עמ' מ"ח ואילך הובאה הברייתא שלנו כלשונה: לא אמר כלום... דבריו קימים (במקום: אסור... מותר). ועיין בס' המקצועות הוצ' אסף, עמ' נ"ו ואילך, ובתשה"ג שלו ח"ב (ירושלים תרפ"ט), עמ' 235. והעניין מתבאר ע"פ מכילתא דרשב"י כ"ב, כ"ד, עמ' 212, עיי"ש.
ובר"מ פכ"ב מה' מכירה ה"ה: מה שתעלה מצודתי מן הים נתון לך. ועיין תשובת הרמב"ן בספרן של ראשונים (הוצ' מק"נ תרצ"ה), עמ' 99, בס' התרומות שער ס"ד ח"א סי' ב' ומשנה למלך פי"א מה' מכירה סהט"ז.
45-46. מה שאירש מאבא היום מכור לך, מה שתעלה מצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין. וכ"ה בתוספתא ב"מ ובבבלי הנ"ל. ובירושלמי כתובות פ"ה ה"ה, ל' ע"א: מה שאירש מאבא היום מכור לך, מה שאעלה במצודתי היום מכור לך, דבריו קיימין וכו', בלווה לתכריכי אביו, והוא שיהא חולה אביו, או מסוכן וכו', והוא שתהא מצודה פרושה בפניו. ובבבלי ב"מ ט"ז סע"א הנ"ל: מה שאירש מאבא היום, משום כבוד אביו, מה שתעלה מצודתי היום, משום כדי הייו. והירושלמי הובא כבאור לבבלי בס' המקצועות הנ"ל (לעיל, שו' 44–45, סד"ה שור שאירש), בר"ח ב"מ ט"ז א' הנ"ל, ועוד בכמה ראשונים. ועיין גם בס' המקח והממכר שער ב'. ועיין בתשה"ג הקצרות סי' ר"א וסי' ר"ב, ומ"ש ר' זכריה בר' יהודה אגמאתי בב"מ שם, 69 סע"ב ואילך, בשם רב האיי. ועיין במכילתא דרשב"י הנ"ל.