Tosefta Kifshutah on Nedarim 3:7

36-38. ר' יהודה אומ', קונם גריס שני טועם, מותר בחיים ואסור במבושלין. גריסין שני טועם, אסור בחיים ומותר במבושלין. חטה שני טועם, מותר לכוס ואסור לאפות. חטין שני טועם, אסור לכוס ואסור לאפות. הבבא "גריסין שני טועם אסור בחיים ומותר במבושלין" חסרה בד, והשאר כגי' כי"ו. ובכי"ע הגירסא ברישא הפוכה: גריס שאני טועם אסור בחיין ומותר במבושלים, גריסין שאני טועם מותר בחיין ואסור במבושלין.⁶⁰וכן, כנראה, היתה הגירסא בקג"נ, שכן הוא שם: גריסין שאינו... מותר בח... ובסיפא (חטה שאני טועם וכו') כל הנוסחאות שוות. נמצאנו למדים מכל נוסחאות התוספתא שיש הפרש בין נדר מן הגריסין לנדר מן החטין, ובגריסין מבדילין בין חיים למבושלים, מה שאין כן בחטים. ואסור "לאפות" פירושו אסור באפויה, כפירוש הראשונים במשנתנו.
ובמשנתנו ספ"ו: חטה חטים שאיני טועם אסור בהן בין קמח בין פת, גריס גריסין שאיני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלים. ר' יהודה אומר קונם גריס, או חטה, שאיני טועם מותר לכוס חיים.⁶¹ועיין בבלי שבועות כ"ג סע"א, בחי' הר"י מיגאש שם ובמאירי שם, עמ' 55 ואילך. ולפי גירסת כי"ו וד אין שום סתירה בין דברי ר' יהודה במשנתנו ובין דבריו בתוספתא, ובין שאמר גריס שאני טועם ובין שאמר חטה שאני טועם מותר לאכול גריסים חיים ומותר לכוס חטים חיות. אבל לפי כי"ע אם אמר גריס שאני טועם אסור בגריסים חיים, בניגוד לדברי ר' יהודה במשנתנו. ופירשו במיוחס לרש"י למשנתנו ובפי' הרא"ש שר' יהודה אינו חולק על הת"ק, ולא אסר הת"ק אלא בשאמר שתיהן חטה חטים, או גריס גריסין. וכן בפיה"מ להר"מ פירש שאמר שניהם, והכוונה על דרך שיר השירים, הבל הבלים, וכמו שכתב בפיה"מ פ"ו מ"ד (בעניין "דג דגים").⁶²עיין לעיל הע' 47. אבל אם נפרש במשנתנו חטה חטים... גריס גריסין, שאמר קונם חטה, או שאמר קונם חטים וכו', הרי המשנה חולקת בפירוש על ר' יהודה, עיין מ"ש לעיל, שו' 29, סד"ה דגים. ולהלן, סד"ה ברם, נראה שבמשנתנו כאן אי אפשר לפרש כן.
ובבבלי נ"ג ב': תניא ר' שמעון בן אלעזר⁶³כ"ה בכי"מ, בתוספות רי"ד ספ"ו, בפי' הרנב"י שבשטמ"ק שם, במיוחס להריטב"א ובפי' הרא"ש בבלי ד"ו רפ"ב ("כדמפ' רשב"א בברית'). וכן צ"ל בנימוקי יוסף שם שהתחיל: תנא רשב"ג או' וכו', וסיים: והכי ק"ל, דר' יהודה ורשב"א לפרושי מתני' וכו'. והכל כסיגנונו של ר"ש בן אלעזר בבבלי נ"א ב', וכעין התוספתא לעיל, שו' 27 ואליך, עיין מש"ש, ועיי"ש הע' 49. אומר חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם אסור בין לכוס בין לאפות. גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס, גריסין שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל, גריס גריסין שאני טועם אסור בין לבשל בין לכוס. ולפי גירסא זו, בגריסין מתאימים דברי ר' שמעון בן אלעזר לדברי ר' יהודה בתוספתא לפי גירסת כי"ו וד, וחלוקין בחטין, שלפי ר' יהודה אם אמר קונם חטין שאני טועם אסור לכוס ואסור לאפות, ולפי ר' שמעון בן אלעזר מותר לאפות. ולפי גירסת כי"ע חלוקין דברי ר' יהודה ודברי ר' שמעון בן אלעזר בין באמר קונם גריס ובין באמר קונם גריסין ובין באמר קונם חטין, ואינם מתאימים אלא בדבר אחד, באמר: קונם חטה שאני טועם. וקשה כאן להכריע בין הנוסחאות.
ברם עלינו להוסיף שבברייתא שבבבלי כאן נקט ר"ש בן אלעזר בסיפא: חטה חטים... גריס גריסין, ממש כלשון משנתנו כאן בספ"ו, וממילא אין לפרש במשנתנו "חטה חטים" שאמר קונם חטה שאני טועם, או שאמר קונם חטים שאני טועם, ושחת"ק חולק על ר' יהודה להלן שם במשנה, שהרי בדברי ר"ש בן אלעזר (בברייתא שבבבלי) אין לפרש כן, וממילא מוכיח סגנונו גם על סגנון משנתנו. אבל בברייתא שבבבלי נ"א ב' נקט רשב"א בסיפא: "דג דגה", ובמשנתנו שם "דג דגים", ולפיכך היה אפשר לפרש במשנה שם "דג דגים": או דג, או דגים, עיין מ"ש לעיל, שו' 29, סד"ה דגים. ומשום כך פירש כאן בפירוש הרא"ש את משנתנו אחרת ממה שפירש משנה ד' שם, עיי"ש בפירושו נ"א ב'. אבל פשיטא שאף שם דוחק הוא לפרש "דג דגים" ו"דג דגה" בשתי פנים. ועיין בקרן אורה ספ"ו.