5-6. תולין לחרגין, לחרמין, למוכסי', לתרומה, ולגוי, ולבית המלך. בד ובכי"ע: תולין להרגין (בד: להרגים) ולחרמין וכו'. וכן מעתיק בשם התוספתא ברשב"א כ"ז ב'. ובמשנתנו פ"ג מ"ד: נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא תרומה אף על פי שאינה תרומה, שהן של בית המלך אעפ"י שאינן של בית המלך. וכ"ה ("להרגין") בכל הנוסחאות שבדקתי, וכ"ה בהבאה שבבבלי ב"ק קי"ג א' בכתבה"י ובראשונים. ובירושלמי פ"ג רה"ה, ל"ח ע"א: להרגים בהרגה. לחרמים בשעת החרם. והכוונה שאין נודרין לחרמין שלא בשעת החרם משום חשש גרידא, שמא תבוא שעת החרם וירצה להחרים את התבואה אלא בשעת החרם ממש, אבל ההלכה "להרגים בהרגה" קשה, וכי יש שעת הרגה מיוחדת לרוצחין.
ברם הגירסא שלנו ("לחרגין") היא בלי ספק הנכונה, והיא פותרת את כל הקושיים. וכן כותב הראב"ד בתמים דעים סי' נ"ט: ועוד שאלת על הירוש' מהו להורגין בהורג' ולחרמין בשעת חרום שנו. אתה כתבת בהורג', ובספרים שלנו בחורג' וכו'. וכן מצאתי בתוספת' לחרגין וכו'. וכן בערוך ערך חרם (דפ"ר, פיזארו, וויניציאה): נודרין לחרגין וכו'. אמנם בעל הערוך הביאו גם בערך הרג, אבל אין כאן אלא פירוש, ורבינו פירש חרגין - הרגין, ולפיכך הביאו בערך הרגין. וכן להלן בתוספתא ב"מ פ"ג הי"ט בכי"ו: לא ימכרנה לא לתגר ולא לחרג (בד ובכי"ע: להרג) ולא לחרם, מפני שמרמין בהן את האחרים.
ובכתובת נבטית מפטרה43עיין ב־.North-Semitic Inscr של Cooke, עמ' 241, מספר 94, ועיי"ש, עמ' 243. נזכרו "חרג וחרם" כאחד. מתוך כתובת זו, וכן ממקורות אחרים, מתברר שחרג וחרם הם בעלי תפקידים דומים, עיין מ"ש ר"י קוטשר בלשוננו חכ"ז (ירושלים תשכ"ג), עמ' 35 ואילך.
ואשר לחרם הרי כבר פירש רב נחשון גאון (תש"ג קדמונים, הוצ' קאססעל, סוף עמ' מ'): גוי שממונה על מכס של מלך. וכן יוצא מכמה מקורות, עיין לדוגמא להלן ע"ז פ"ח (כי"ע פ"ז) ה"ו: חרם44כ"ה בכי"ע ובבבלי שם נ"ח א'. ואצל צוקרמנדל בטעות: חרס. ובכי"ו בטעות חדס. שפשט ידו לחבית וכו', אגרונימון45כ"ה בכי"ע. ובד ובכי"ו כעין נוסח הבבלי שם נ"ח א'. ובירושלמי שם פ"ד סה"ח, מ"ד רע"ב: אגרוניסוס, וצ"ל: אגרונימוס. גוי שטעם מן הכוס וכו'. ושניהם, החרם והאגרונימוס (ἀγορανόμος) פקידי המלכות הם. וכן במדרש תהלים קי"ח, י"ח (הוצ' בובר, עמ' רמ"ג): לאדם שהיה מהלך בדרך וסחורתו בידו, הגיע להורגים נתן להם מה שנתן, הגיע לחרמים נתן להם מה שנתן, כיון שהגיע לשערי המדינה אמרו לו הזהר שאפרכוס במדינה, אם אינך מוכס כל סחורתך אינך יוצא בידך כלום. ומוכח מתוך העניין שבפקידי מלכות עסיקינן שלוקחים שוחד, ומזהירים את בעל הסחורה מפני האפרכוס במדינה שלא יכשל שם ויאבד את כל הסחורה. ולפ"ז ברור שגם במדרש הנ"ל צ"ל: לחרגים (במקום: להורגים).
עכשיו נשוב לתוספתא ב"מ פ"ג הי"ט הנ"ל שהזהירו שם שלא ימכור מטבע שנפחת משקלה לא לתגר ולא לחרג ולא לחרם מפני שמרמין בה את אחרים. ולכאורה קשה מאד מה לו לתגר בין החרגין והחרמים, וכי סתם תגר רמאי הוא46ושמא הכניסו "תגר" ע"פ משנת ב"מ פ"ד סמי"א. ברם שם הוא לוקח הרבה בבת אחת (עיין רש"י), ודינו כמערב בתחילה מים ביין ע"מ למכור ולהודיע, שאסור לעשות כן, וממילא כבר נחשד. ועיין בפרישה בטחו"מ סי' רכ"ח שנדחק. עד כדי לתת מטבע פחותה במקום יפה? ועיין גם בבבלי שם נ"ב א' ובדק"ס שם. ובלשוננו (חכ"ז, עמ' 36 ואילך) הנ"ל הצביע קוטשר על העובדא שאנו מוצאים בערבית גם את השם "חגר" בהוראה קרובה ל"חרג" הנ"ל. ולפ"ז אולי מותר לשער שבתוספתא ב"מ ובבבלי שם צ"ל: לא ימכרנה לא לחגר ולא לחרג וכו', ולפנינו שני שמות נרדפים, והוא חגר, הוא חרג, פקיד המלכות שברשותו להחרים סחורה בשעת החרגה, כירושלמי הנ"ל במקומו.
ופירוש התוספתא הוא שתולין את הסחורה, או את התבואה, בתרומה, או בגוי,47למי"ד במקום בי"ת, כרגיל במשנה ובתוספתא, ו"לתרומה ולגוי ולבית המלך" פירושו: בתרומה ובגוי ובבית המלך. ועיין מ"ש להלן בפנים בשם הירושלמי. ובכי"ע: ולגוי ולתרומה (במקום: לתרומה ולגוי), וצ"ל כלפנינו (או: לגוי ולתרומה), וכפי שיוצא ממשנתנו. או בבית המלך, ונודרין לפקידים הללו שכן הוא הדבר, כדי שלא יחרימו את הסחורה או את התבואה. ובכי"ע הגירסא היא: ולגוי ולתרומה וכו', ולפ"ז דבוקה המלה "ולגוי" למעלה, לחרגין וכו', והכוונה שתולין לו בתרומה וכו'. והנכון כלפנינו, עיין להלן.
6. ואין תולין להן לישראל. בחי' הרשב"א כ"ז ב' הנ"ל: ואין תולין לישראל, אבל בשטמ"ק שם בשמו: ואין תולין להם לישראל. והכוונה שאין תולין להם, לפקידים שנשנו לעיל, שהתבואה היא של ישראל,48עיין לעיל, הע' 47. אע"פ שישראל זה תקיף הוא, והם מפחדים ממנו. וברשב"א שם הביא גם את הירושלמי פ"ג ה"ה, ל"ח ע"א: תני תולים בגוים ובמלכו', אבל לא בישראל, שבעלי זרוע מצויין ליפול, דלא יפל ויגלגל עלוהי קדמיתא. ועיין ירושלמי שביעית פ"י ה"א, ל"ט ע"ב.