Tosefta Kifshutah on Nazir 6:5

56-57. ר' יוסה אומ' עבד שאמ' לו רבו, הוי שותה יין שתי שנים, ומטמא למתים שתי שנים, שותה יין בפניו ושלא בפניו וכו'. מלשון זו משמע שלת"ק אפילו אם אמר לו בפירוש שישתה יין שתי שנים אינו שומע לו כשהוא שלא בפניו, והוא לכאורה נגד הירושלמי שהבאנו לעיל בסמוך.
ובמשנתנו פ"ט מ"א: עבר מכנגד פניו. ר' מאיר אומר לא ישתה ור' יוסי אומר ישתה. ופירשו בבבלי ס"ב ב' ש"עבר מכנגד פניו" היינו שברח, ומאן דסבר שלא ישתה הטעם הוא כדי שיצטער בנזירותו ויחזור לבעליו, ומאן דסבר ישתה הוא משום שהוא ברשות הבעלים, וישתה שלא יכחש כוחו כשיחזור לבעליו. אבל בירושלמי פ"ט סה"א, נ"ז ע"ג, קבלוה כפשוטה, וש"עבר מכנגד פניו" פירושו "שלא בפניו",⁵¹ובמשנת גיטין פ"ז מ"ז: כל זמן שאעבר מכנגד פניך שלשים יום וכו'. ובירושלמי שם (ה"ז, בר"ח ה"ה), מ"ט ע"א, פירשוה כפשוטה שלא אראה את פניך, והואיל ולא ראה את פניה ולא נתייחד עמה אין חוששין שמא פייס, אעפ"י שאח"כ קיים את תנאו שלא ראה את פניה שלשים יום, עיין בק"ע שם (בפירושו למשנתנו) ובשי"ק שם, ד"ה ואסור. אבל בבבלי שם ע"ו ב' ראו בדיבור זה ("שאעבר מכנגד פניך") לשון משונה, ופירשה רב הונא: לישנא מעליא, עיי"ש. ואמרו: מה אנן קיימין, אם בשאמר בין בפניי בין שלא בפניי שתה, אוף ר' מאיר מודה, אם באומר בפניי שתה שלא בפניי אל תשתה, אוף ר' יוסי מודה, אלא כן אנן קיימין באומר שתה, ר' מאיר אומר בפני שתה ושלא בפני אל תשתה, ר' יוסי אומר באומר⁵²כלומר, נעשה כאומר, עיין ר"ן נדרים י"ג ב' ובגליון הש"ס לר"ע איגר שם. ואפשר שצ"ל בירושלמי: כאומר. בין בפניי בין שלא בפניי שתה. ולפ"ז אפשר שאף בתוספתא הכוונה היא שר' יוסי מלמד את ההלכה שהבעלים יכולין לכופו שלא לשתות אפילו שלא בפניו, וממילא אפילו אם פקד עליו סתם "שתה", כאילו אמר לו הוי שותה יין שלא בפניי. ברם קשה לדחוק כן בלשון התוספתא, ומלשונה משמע שלת"ק אפילו בכגון דא אינו שותה שלא בפניו. או שר' יוסה אינו חולק כלל על הת"ק של התוספתא. ובכל אופן ברור שבירושלמי פירשו את משנתנו כפשוטה, וכתוספתא כאן.