19-20. שאלו את ר' שמעון בן יוחי, הרי שהיה נזיר ומצורע, מהו שיגלח תגלחת אחת וכו'. וכ"ה בירושלמי ספ"ב, נ"ב ע"ב. וכן בד ובכי"ע: שאלו את ר' שמעון הרי שהיה וכו'. ובבבלי ס' ב': שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחי וכו'. ובספרי נשא פי' ל"ח, עמ' 41: או אפילו אמר הרי עלי חמש נזירות על מנת שאגלח תגלחת אחת ותעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו, ת"ל כן יעשה על תורת נזרו. שאלו ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר את ר' שמעון בן יוחי הרי שהיה נזיר ומצורע וכו'. ועיין מ"ש ע"ז להלן, שורה 29–30, סד"ה ברם. והשאלה היא בנזיר שנצטרע אחר שהשלים ימי נזירותו, מהו שישלח את קרבנותיו,6בברייתא שבבבלי מו"ק ט"ו ב' מפורש שלר"ש אין מצורע משלח קרבנותיו, וכבר תמהו על כך בהגהות הרש"ש כאן ס' ב' ועוד (עיין להלן). אבל ברש"י נדה ל"ז א', ד"ה ולא מנגעה, ובתוספות בכמה מקומות (עיין תוספות יבמות ק"ד סע"ב ובמקבילות שצוינו שם) סוברים שאף מצורע משלח קרבנותיו (אעפ"י שמן המקורות, תו"כ זבים רפ"ה ורפ"ט והמקבילות בבבלי מגילה ח' א' ונדה ל"ז א' אין הכרח לפירושם, עיי"ש במפרשים ובפי' רש"י עצמו במגילה ח' א'). ובתוספות מו"ק שם, ד"ה ואחרי, פירשוה בקרבנות טהרה של מצורע (שנצטרע שוב אחרי טהרתו), ועיין בתוספות כאן מ"ד ב' סד"ה א"ל, וד"ה הא, והוא דווקא בקרבנות טהרה של צרעת, אבל שאר קרבנות יכול לשלוח. ועיין בתוספות חגיגה ד' ב', ד"ה דכתיב, ובשיטה למו"ק ח"ב, עמ' כ"ח, וכן מוכח מלשון השאלה בבבלי "שישלח קרבנותיו", ועיין בשיטה שם. ואף שהר"מ בפ"ב מה' ביאת מקדש הי"א פסק שמצורע ששלח קרבנותיו אפילו בדיעבד לא יצא, הוא משום שפסק ע"פ הבבלי מו"ק הנ"ל. ומה שכתב הר"מ ברפ"י מה' נזירות: "אין אדם מגלח תגלחת אחת ועולה לו לנזירותו וצרעתו", אין כאן אלא הקדמה להלכות הבאות אח"כ, וכוונתו לנזיר טמא ומצורע ששניהם מגלחים לפני זריקת דמים, עיי"ש פ"י ה"ב ובפיה"מ שלו פ"ח מ"ב. ועיין במרכבת המשנה פ"י מה' נזירות ה"ב וה"ז ובאו"ש פ"ב מה' ביאת המקדש הי"א הנ"ל. ובר מן דין, ברייתא זו שבבבלי מו"ק אינה נמצאת בשום מקור של א"י. ועיין ירוש' חגיגה פ"א ה"א, ובתוספות חגיגה הנ"ל. ואני מבטל את פירושי לעיל ח"ד, עמ' 585, ועיין מ"ש להלן פ"ו, שו' 40, סד"ה והפירוש. וימתין עד שיתרפא, ויגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו7ויקיים מצות גילוח מבלי להקיף את ראשו פעמיים. (לפני ימי ספרו), והיינו שיגלח אף את זקנו וכו'. ועיין בפי' הרא"ש ס' ב' ומ"ש בקרן אורה שם, ד"ה שאלו, ובר"מ רפ"י מה' נזירות. ועיין מ"ש להלן.
21-22. נזיר מגלח להעביר שער, ומצורע מגלח לגדל שער. ופירשו בתוספות ס' רע"ב: כלומר, נזיר להעביר שער מכל וכל שאינו צריך עוד לשער שיגדלנו לשום מצוה, אבל תגלחת ראשונה של מצורע לגדל שער, לגלחו שנית לפני יום הבאת קרבנותיו.
23. תעלה לו בימי ספרו. כלומר, נזיר שהוחלט אחרי שהשלים נזירותו ולא שלח את קרבנותיו, ונתרפא וגילח כמצורע, ואח"כ המתין שלשים יום (שהרי ימי ספרו אינם פחות משבעה ימים, אבל יכול להוסיף עד עולם), מהו שישלח קרבנות נזיר,8עיין לעיל, הע' 6. ואחרי ההקרבה יגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו, ותעלה לו לנזירותו וצרעתו. ובקג"נ: לא עולה בימי ספירו, עולה בימי גמרו. וקורא שם "בימי ספירו" תגלחת לשם ספירה, ו"ימי גמרו" הם הימים אחרי הספירה, שמגלח להעביר שער. והנכון כלפנינו, כפי שמוכח מן המשנה, הירושלמי והבבלי.
23-24. אמ' להם אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וזה לאחר ביאת מים יפה אתם אומ' וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. וגירסא זו בלתי אפשרית, שהרי בנזיר טהור אנן קיימין, ואין כאן ביאת מים. ובבבלי ס' ב' הגירסא היא: אילו זה לפני זריקת דמים וזה לפני זריקת דמים יפה אתם אומרים, אלא מצורע לפני זריקת דמים ונזיר לאחר זריקת דמים, עיין להלן. ולפנינו כאן עירבוב לשונות, והיתה כאן השאלה שלאח"כ: לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא, שהרי טמא מגלח לגדל שער, כמצורע מוחלט לפני ספרו. ועיין בלישנא אחרינא שבבבלי ס' ב' ובתוספות שם, סד"ה ותעלה. וכן בבבלי ס"א א': תני ר' חייא זה לפני ביאת מים וזה לאחר ביאת מים, זה לפני זריקת דמים וזה לאחר זריקת דמים. ועיין גם בספרי הנ"ל ובשנו"ס שם. ובירושלמי ספ"ב הגירסא מעורבבת.
26. אילו זה מגלח לאחר דמים וכו'. בבבלי הנ"ל: אילו זה לפני ביאת מים וכו', עיין מ"ש לעיל בסמוך.
28-29. לא תעלה לו בימי גמרו תעלה לו בימי ספרו, לא תעלה לו בטהור תעלה לו בטמא. וכע"ז בכי"ע, וברוב נוסחאות הספרי, עיין בשנו"ס שם. ובד ובירושלמי ספ"ב בכולם: לא תעלה. ובחציו הראשון של המאמר הפירוש הוא בניחותא, ובשני בתמיה, וכן במאמר השני. והוא כלפנינו.
29-30. נזיר שנצטרע ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על שתיהן. וכע"ז בד ובכי"ע. ובד בשם ס"א: אבל אם היה נזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ונראה שזו היא הוספה ע"פ הירושלמי ספ"ב, שהסיקו שם מדברי ר"ש בן יוחי: אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן.
ברם קשה לשבש את רוב הנוסחאות שבספרי ושבתוספתא לעיל, וכל הנוסחאות כאן. ונראה שחבריו קבלו את תשובת ר' שמעון בן יוחי בהבדל בין העברת שער וגידול שער לשם מצוה, אבל לא קבלו את תשובתו בהבדל בין לפני זריקת דמים ולאחר זריקת דמים ובין לפני ביאת מים ולאחר ביאת מים, ולפיכך אמרו: תעלה לו בימי ספרו9כלומר, בנזיר טהור, ובימי גמרו בנזיר טמא. ותעלה לו בטמא, והסיקו: נזיר שנצטרע ומצורע10צ"ל: ונזיר, שהרי מצורע שנזר אינו מתחיל למנות ימי נזירותו אלא אחר שטהר. שנזר (כגירסת ס"א11והיינו: אבל אם היה נזיר [ונזר]. ועיין מ"ש לעיל ספ"ד, הע' 42. והירושלמי) מגלח תגלחת אחת על שתיהן. ובירושלמי ספ"ב מוכח שהסיום היה חסר לפניהם בברייתות, והם בעצמם הסיקו ממנה: אבל אם היה נזיר ונזיר וכו'. ואף לפי גירסת הירושלמי לא הסכימו השואלים12עיין מ"ש לעיל, שו' 28–29. לנימוקיו של ר' שמעון בן יוחאי. ואפשר שר' יוחנן המתרץ שחולקין הן על ר"ש בן יוחאי כוונתו לת"ק שבספרי הנ"ל (לעיל שו' 19–20, ד"ה שאלו).