1-3. כל אילו שאמרו אין מתחיל לימנות עד שיטהר, אם נטמא אין מביא קרבן טומאה, כל אילו שאמרו מונה מתחיל ומונה מיד, אם נטמא מביא קרבן טומא'. כלומר, כל אילו שאמרו במשנתנו פ"ז מ"ב "ואין מתחיל למנות עד שיטהר" אם נטמא בנתים, לפני שטהר, אינו מביא קרבן טומאה, כמשנת כריתות פ"ב מ"ג,1ועיין מ"ש לעיל פ"ד, שו' 40–41, ד"ה נזיר, ושו' 41–42, ד"ה נטמא ואילך. אבל כל אילו שאמרו במשנתנו שם (מ"ג) "ומתחיל ומונה מיד" אם נטמא בנתים (בטומאה שהנזיר מגלח עליה) מביא קרבן טומאה, עיין ר"מ פ"ו מה' נזירות סה"י.2ועיין קרן אורה ט"ז ב', סד"ה ואכתי. ועיין לעיל פ"ב, שו' 43, ד"ה כל אילו שיאמרו, ומה שכתבנו שם. ובמנ"ב הפך את הגירסא, ובח"ד התחיל לפרש כמו שפירשנו, אבל נטה לדרך אחרת, ונדחק מאד.
3. טומאה שנתונה על גבי כותל, אפי' מחצה על מחצה. בכי"ע: טומאה שנתונה בכותל וכו'. וכ"ה להלן אהלות רפ"ט: טומאה שהיא נתונה בכותל וכו'. וכן העתיק משם הר"ש אהלות פ"ח מ"ב, עיין מ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 120. ובמשנת אהלות פ"ו מ"ג: מחצה למחצה הבית טמא וכו', ר' יהודה אומר כל הכותל לבית. וכנראה, שהברייתא שלנו היא כר' יהודה, ולא מיבעי אם הטומאה היא מחציו ולחוץ שאין הנזיר מגלח, אלא אפילו אם היא מחצה על מחצה. ועיין ירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, בשי"ק שם, ד"ה טומאה. וכנראה שיש שם ט"ס בירושלמי, ועיי"ש בס' ניר. ועיין להלן בתוספתא אהלות פ"ז ה"ח.
וטומאה זו שנשנית כאן והטומאות שלהלן בסמוך, אעפ"י שהן טומאות גמורות, ומזים עליהן בשלישי ובשביעי, והנזיר לוקה עליהן לשיטת הר"מ (פ"ה מה' נזירות הט"ו), מ"מ אינו מגלח ואינו מביא קרבן עליהן, ואינו חייב קרבן עליהן לעניין טומאת מקדש וקדשיו,3עיין ירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, ובשי"ק שם, ד"ה סככות וד"ה תני. ועיין בתוספתא ובר"ש שצוינו להלן בסמוך, שו' 3, ד"ה וכן ערך. מפני שאינן מפורשות בתורה (עיין מ"ש להלן בסמוך), והן מהלכה. ועיין קרן אורה נ"ד ב', ד"ה והרמב"ם, ובצפנת פענח פ"ה מה' נזירות הט"ו.
וכן ערך בהמה. בד, כי"ע ומקבילות: וכן עדר בהמה. ועיין ר"ש אהלות פ"ח מ"א.
4-5. חיה ועוף חיין שהיו מהלכין זה אחר זה, אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה, אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו. כ"ה בכי"ע. ובד: שהיו מהלכין זה אחר זה, אפילו ראשו של זה וראשו של זה בין רגלו של זה. ולהלן אהלות פ"ט סה"א: אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה וכו'. וכ"ה בראשונים שם, עיין תס"ר ח"ג, עמ' 120. והמלים "אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה" נשמטו בכי"ו כאן. וכל אילו אעפ"י שהן מביאין את הטומאה, כמפורש במשנת אהלות פ"ח מ"א, מ"מ אין הנזיר מגלח עליהן ואינו חייב עליהן קרבן, וכן לעניין טומאת מקדש וקדשיו. ושנינו להלן שבועות פ"א ה"ז: מה הפרט מפורש טמאות מפורשות מן התורה, יצא עדר גמלים ועדר רחלים ומכונת חיה ועוף ששכנו, טמאות שאין מפורשות מן התורה. ועיין ס"ז חוקת, עמ' 310. ועיין להלן אהלות פ"א ה"ב, ובר"ש שם פ"א מ"ב.
ובכי"ע מוסיף כאן: ר' אליעזר אומ' הנזיר והמת תחת כריסו של גמל אין נזיר מגלח עליהן, אין חייבין עליהן על ביאת המקדש.4וחסר שם "וקדשיו". ועיין מ"ש להלן, שו' 17, ד"ה על ביאת המקדש. ולהלן אהלות רפ"ט: ר' אליעזר אומר וכו' ואין חייבין עליהן משום טומאת מקדש וקדשיו. ועיין להלן שם פי"ג ה"ו ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 120, ועמ' 133. ועיין מ"ש דו"ז הגאון ר' צדוק הכהן בספרו אוצר נחמד, טומאת אוהל, ס"ק נ"ב ואילך.
5-7. ר' ליעזר אומ' בראשונה היו זקנים חלוקין, מקצתן אומ' רביעית דם, ורובע עצמות, ומקצתן אומ' חצי קב וכו'. בד: ר' אלעזר אומר וכו'. ובכי"ע: אמ' ר' אלעזר וכו'. וכ"ה להלן אהלות פ"ד הי"ג. ובבבלי נ"ג א': אמר ר' אליעזר זקנים הראשונים וכו', אבל בכי"מ שם: ר' אלע' וכו'. ובירושלמי פ"ז סה"ב, נ"ו ע"ג, משובש. ועיין בשו"ת הרמ"ע מפנו סי' ה', ט' ע"א.
8. לתרומתן ולקדשים. כלומר שנשרפין בכך. ועיין בס' "רב נסים גאון" להר"ש אברמסון, סוף עמ' 293. ובבבלי הסיום הוא: אבל לא לנזיר ועושה פסח. ועיין בקרן אורה שם.
9. אמ' ר' לעזר כשהלכתי וכו'. כל הברייתא להלן אהלות פ"ד הי"ד הנ"ל, ובבלי כאן נ"ו ב' (ושם בטעות בהוצ' שלנו: ר' אליעזר, אבל בכי"מ לנכון: ר' אלע'). וכל הברייתא בשם התוספתא נעתקה בס' יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך יהודה בן פתי הראש, וביוחסין השלם, 35 ע"א, ואף בשניהם: ר' אלעזר.
לערדסקים מצאתי את ר' מאיר וכו'. וכע"ז להלן אהלות ויוחסין הנ"ל. ובד ובבבלי: לערדסקיא. ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: כשהלכתי לעוסקיא וכו'. ובבבלי בכי"מ: לעיר קיסי' וכו'. והנכון, כנראה, לפנינו, עיין לעיל עירובין פ"ו ה"ד, ומש"ש (ח"ג), עמ' 418, שורה 10–11.
9-10. ואת ר' יהודה בן בתירה הראש וכו'. וכ"ה בס' יוחסין הנ"ל. ובד ובבבלי הנ"ל בכי"מ חסרה המלה "הראש", וכן אינה גם בכי"ע כאן (אלא ששם: ויהודה בן פתירא). ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: ויהודה בן פתי ראש ובו', יהודה בן פתי ראש אומר וכו'. ולהלן בכי"ע: בן פתירש. ובאהלות פ"ד הנ"ל: יהודה בן פתירוש, ובפתיחת המאירי לאבות, י"ג ע"א, גרס באהלות שם: ר' יאודה בן פתירוס. ובהוצ' שלפנינו בבבלי כאן: ר' יהושע בן פתר ראש, וכ"ה במיוחס לרש"י ובתוספות שם. ובפירוש הרא"ש שם: בן פתר הראש. ובמיוחס לרש"י פירש: כך שמו. ובתוספות ובפי' הרא"ש כתבו: כך שם אביו. ועיין מ"ש לעיל ח"א (ברכות), ריש עמ' 108.
10-11. ר' יהודה בן פתירה אמ' רביעית דם אין נזיר מגלח עליה וכו'. וכ"ה להלן אהלות פ"ד ובס' יחוסי תו"א ובס' יוחסין הנ"ל5בס' יוחסין חסר כאן "בן פתירה". (בשנויים בשם פתירה, עיין מ"ש לעיל בסמוך). ובבבלי נ"ו ב' הנ"ל: "כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה משום ביאת מקדש", כדברי יהושע בן ממל להלן בסמוך. ועיין גם במשנתנו שם פ"ז מ"ד, ועיי"ש בתוספות נ"ו סע"א, ובר"ש אהלות פ"א מ"ב, ובר"מ פ"ג מה' ביאת מקדש הי"ג ובהשגות שם. ובר"ש אהלות הנ"ל כתב: ובתוספתא דנזיר משמע דפליגי ברביעית דם, דהכי תניא יהודה בן פרחיה אומ' רביעית דם וכו'. ולא נתבאר כאן אם מדברים ברביעית דם באהל, או במגע ובמשא. ועיין ר"מ פ"ג מה' טומאת מת ה"ג ובהשגות שם.
11. ואין חייבין עליה על ביאת מקדש וקדשיו. וכ"ה בכי"ע ובס' יחוסי תו"א הנ"ל (אלא שבשניהם חסר "וקדשיו"), ועיין מ"ש לעיל בסמוך. אבל בד: על טומאת מקדש וקדשיו. וכ"ה להלן אהלות פ"ד הי"ד. ועיין מ"ש להלן, שורה 17, ד"ה על ביאת.
12. מה תהא זו קלה מן השרץ וכו'. במשנתנו פ"ז מ"ד אמר ר' מאיר כן לר' אלעזר (כצ"ל שם במקום "ר' אליעזר", וכ"ה בכמה נוסחאות).
13. וחייבין עליו על ביאת מקדש וקדשיו. המלה "וקדשיו" חסרה בד ובכי"ע. אבל בס' יחוסי תו"א הנ"ל: על טומאת מקדש וקדשיו. וכ"ה להלן אהלות פ"ד. ועיין להלן, שורה 17 ד"ה על ביאת.
רביעית דם חמורה. כלומר שטומאתה שבעה וטעונה הזייה בשלישי וברביעי.
14-15. שתק ר' יהודה בן פתירה לפניו. וכ"ה ("לפניו") גם בד. ולהלן אהלות חסר "לפניו" ובס' יחוסי תו"א הנ"ל: מלפניו.
15. בקי היה לך ביהושע בן ממל. וכ"ה ביחוסי תנאים ואמוראים הנ"ל ולהלן אהלות פ"ד. וכע"ז לעיל יבמות פי"ב הי"א, ובבבלי כאן הנ"ל. ובכי"ע: בקיא הוא ביהושע וכו'.
17. על ביאת המקדש וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע, בס' יחוסי תו"א הנ"ל, בבבלי נ"ו ב' ובמשנתנו פ"ז מ"ד. ולהלן אהלות פ"ד הי"ד הנ"ל: חייבין על טומאת מקדש וקדשיו, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו. ועיין מ"ש לעיל, שורה 11, ד"ה ואין חייבין, ומ"ש בתוספ' רי"ד נ"ו ב' בשם רבינו נסים, ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 96. ועיין בירושלמי פ"ז ה"ג, נ"ו ע"ג, נ"ו ע"ד, ובשי"ק ה"ג שם, ד"ה תני ר' יוסי ציידנייא.