12-13. נזיר שמירט, או שסיפסף, או שתלש בזוג, כל שהו, הרי זה חייב, אבל אינו סותר אלא בתער וברוב ראשו. במשנתנו פ"ו מ"ג: נזיר שגלח בין בזוג בין בתער, או שסיפסף כל שהוא חייב. והברייתא שלנו הובאה בבבלי מ' א' (בהוצ' שלנו ובכי"מ. וברא"ש בשם "אית ספרים"), וגרסו שם: נזיר שתלש, מירט, סיפסף כל שהוא, אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער. ולפ"ז אין מדברים שם אלא בסתירה גרידא, אבל בפירוש הרא"ש שם מ' סע"א הסתייע מן התוספתא כאן שצריך לגרוס: חייב. ולא עוד אלא שמלשון התוספתא "אבל אינו סותר אלא בתער" מוכח שבתער דווקא, בניגוד למלקות שסופג אפילו בשאר מעבירים. וכ"ה בירושלמי פ"ו ה"ג, נ"ה ע"א, שאינו סותר אלא בתער דווקא, מה שאין כן למלקות. ועיין בתוספות ובפירוש הרא"ש בסוגיין. ובמאירי ל"ט ב', סד"ה אע"פ: אף לסתירה תער דוקא, ואף בתוספתא שנאוה כן. ועיין קרן אורה מ' א', ד"ה אמר רב חסדא.
וסיפסף כאן פירושו מחרך באור את השער, כמפורש בספרי זוטא, עמ' 239: ריבה המספסף באור, עיין בהערה שם בשם ר"י לוי, ועיין מ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 161, בשם ר"ח ילון בלשוננו ש"א, עמ' 121, ועיי"ש עמ' 439. והראשון שהעיר על הפירוש הנכון באבות דר"נ ובתוספתא (ומצטפצפין=ומסתפספין) הוא הר"ל גינצבורג במאמרו ב־ Jewish Comment חט"ו, מספר ד, 9 May, בלטימור (והעיר לי על כך ידידי פרופ' בועז כהן).
ואשר לספסוף השער באור מספרים הקדמונים (63.3 Diod.Sic. XX, וכן Cicero, Tusc. V. 20.58 , ושוב בספרו de offic. II. 7.25, וכן 9 Plutarchus, Dion) על דיאוניסיוס הטירן (הזקן) שמפני פחד הגלב שלא יהרוג אותו בסכין הגילוח נהג לחרוך את שערו. יש אומרים שעשה כן בקליפות אגוזים מלובנות באור (.Cicero, Tusc הנ"ל), ויש אומרים בגחלת לוחשת (Cicero ב־.de offic הנ"ל; Plutarchus הנ"ל). וכן מספר Lampiridius53 Commodus XVII. ועיין בבלי סנהדרין צ"ו א'. על המלך Commodus שאף הוא נהג לחרוך את שער ראשו וזקנו מפני פחד הגלבים וסכין בידם. מן המקורות שלנו אנו למדים שכן נהגו אף פשוטי העם לחרוך את קצוות השערות, והטירנים לא המציאו את המנהג אלא השתמשו בו, כדי לא לקרב לגופם אנשים וסכינים בידיהם.
ועיין בספרי זוטא הנ"ל, ספרי שם פי' כ"ה, עמ' 30, ירושלמי פ"ו ה"ג, נ"ה ע"א, בבלי ל"ט ב', סוטה ט"ז א'.
ו"כל שהוא" כפשוטו בוודאי פירושו אפילו שערה אחת, אבל בירושלמי פירשוה למ"ד שאף לעניין מלקות אינו מתחייב אלא בשתי שערות "כל שהוא מזה וכל שהוא מזה", ועיי"ש במה שפירשו את התוספתא מכות פ"ה (פ"ד) סה"ה.
13-14. ר' שמעון בן יהודה אומ' משום ר' שמעון כשם ששתי שערות סותרות בו, כך שתי שערות מעכבות בו. וכ"ה בד. אבל בירושלמי פ"ו ה"ג, נ"ה ע"ב, ובבבלי מ' א' הגירסא היא להפך: כשם ששתי שערות מעכבות בו (כמפורש במשנתנו נגעים פי"ד מ"ד, והובאה בבבלי שם, ובירושלמי שם, נ"ה ע"א) כך שתי שערות סותרות בו. וכן מוכרח, וכצ"ל בתוספתא כאן, כמו שהגיהו המפרשים.