1
14-16. אמרה לו אשתו הריני נזירה ואת, אמר הין שניהן אסורין. אם רצה להפר אינו יכול, מפני שקדם הקם לנדר. במשנתנו פ"ד מ"ב: הריני נזירה ואתה, ואמר אמן, אינו יכול להפר. והתוספתא מפרשת כאן: מפני שקדם הקם לנדר, כלומר, משום שקדם הקימו לנדרו (והמלה "הין" מקיפה את כל דבורה, והיינו: תהי נזירה, ואף אני כמותך, ויש כאן היקם לנדרה ונדר אחר לעצמו).
2
16. אם לאו, היא אסורה והוא מותר וכו'. שהרי היא לא תלתה את נדרה בנדרו, ואם לא היפר לה בעלה אסורה, אבל הוא מותר, שאינה יכולה להדירו.