10-12. האומ' לאשתו הריני נזיר ואת, אם אמרה הין שניהם אסורין. אם רצה להפר, מפר לה, מפני שקדם נדר להקם. אם לאו, הוא אסור והיא מותרת. לפי מסורת זו הוא אסור בכל התנאים, ואפילו הפר לה, היא מותרת והוא אסור. ובכי"ע: ואם רצה להפר מיפר, ואינו חושש שמא קיים, מפני שקדם נדר להקם, אם לאו, הוא אסור וכו'. ולכאורה היה נראה שצ"ל: מפני שקדם הקם לנדר, כהגהת בעל ח"ד וקרן אורה (כ"ב ב'). ברם קשה להגיה שלש נוסחאות כאן ולהלן, שו' 15–16. ונראה שהכוונה משום שקדם נדרו לנדרה, והתנא קורא לנדרה "הקם" משום שהיא לא נדרה, אלא אמרה הין (או: אמן, כלשון משנתנו) להדרתו, והוא נקרא היקם, קיום, עיין מ"ש לעיל ח"א (תרומות), עמ' 295, שו' 14. ועיין תרגום אונקלוס במדבר ל', ט"ו, לעיל נדרים פ"ז שו' 19 ואילך, ובמקבילות. ובספרי זוטא נשא, עמ' 239: ואשה כי תדור נדר, לא כשידירנה בעלה,1בתוספתא עדיות פ"ב ה"ב (בד ובכי"ו): בית שמיי או' אין אדם מדיר את אשתו בנזיר וכו'. ועיין בגירסת כי"ע שם, והבאנו אותה להלן, שו' 51–52, בפנים. ועיין להלן הע' 31. ולפיכך צריכה לומר: הין, או אמן, כלומר לאמן ולקיים את הדרתו.
ובמשנתנו (בנוסחאות שלנו ובבבלי) פ"ד מ"ב: הריני נזיר ואת, ואמרה אמן, מיפר את שלה ושלו קיים. ונוסחא זו מתאימה לתוספתא כאן. ועיין ר"מ פי"ג מה' נדרים הי"ג ואילך, ובצפנת פענח שם הי"א. ועיין מה שהאריך בזה במרכבת המשנה על הר"מ שם פי"ג הי"ג והי"ד. ופירושו בתוספתא כאן נראה דחוק. ועיין בקרן אורה כ"ב ב', ד"ה ובתוספתא, וד"ה ודברי הרמב"ם. ועיין מ"ש לעיל נדרים פ"ו, שו' 4–6, ד"ה ובירושלמי, ובהערה 7 שם.
13-14. האומ' לאשתו הריני נזיר ואת, אם אמרה הין שניהן אסורין, ואם לאו שניהן מותרין, מפני שתולה נדרו בנדרה. בכי"ו בטעות: אם אמרה הין שניהן מותרין, אם רצה להפר שניהן אסורין, מפני שתולה נדרו בנדרה, והיא ט"ס ברורה, ותיקנתי ע"פ ד וכי"ע. וכ"ה הגירסא בברייתא שלנו בבבלי כ"ב ב', ורב יהודה הגיה אותה ע"פ המשנה בבבלי הנ"ל: תני מיפר את שלה ושלו קיים.
ברם במשנה שבירושלמי2ובכל הנוסחאות מטיפוס א"י: ד' נפולי, לו, קויפמן, פרמה. וכן בקטעים מן הגניזה, ועיין להלן. הגירסא היא: הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר את שלה ושלו בטל. וכן הביא בפי' הר"א מן ההר, עמ' רי"ד, בשם "ואית דגרסי" ובשם קצת ספרי הר"מ. ועיין מ"ש להלן בסוף הדבור. ואמרו בירושלמי שם [ה"ב]:3כאן צ"ל מ"ש לעיל שם בד"ו: הלכ' ב'. הריני נזיר ואת כו'. והפיסקא נכנסה לשם בטעות. וכן הוגה בד"ח. הותרה היא הותר הוא, הותר הוא לא הותרה היא. ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני שהוא כתולה נדרו בה, באומר על מנת ואת. כלומר, ויש כאן תנאי גמור ככל התנאים, ואם לא נתקיים התנאי אינו נזיר כלל. וכע"ז אמר אביי בבבלי כ"ב סע"ב בפירוש הברייתא שלנו כאן. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"ד מ"ב ובחיבורו פי"ג מה' נדרים הי"ג והי"ד, ובלחם משנה שם, ומ"ש לעיל בסמוך בשם הר"א מן ההר ("וכך נמצא בקצת ספרי הר"ם וכו' "). ועיין מרכבת המשנה שם וצפנת פענח שם הי"א. ועיין מה שהאריך בזה באורח מישור כ"ב ב', ד"ה כתב הרמב"ם ואילך,4ועיי"ש שסמך על גירסת הספרים הישנים. אבל הנכון הוא כבד"ח (עיין לעיל הע' 3), ובחנם התווכח עם הש"ך בנקודות הכסף יו"ד סי' רל"ד. ומ"ש לעיל נדרים פ"ו, הערה 7, הנ"ל.