7-8. הריני נזיר, ושמע חבירו ואמ' פי כפיו, ושערי כשערו, הרי זה נזיר. פיסקא ממשנתנו פ"ד מ"א. ובכי"ו בטעות: ושערי כשערו הריני נזיר. ושאלו בבבלי (כ"א רע"ב) מן הברייתא שלהלן שמפורש בה: ידי נזירה, רגלי נזירה אינו נזיר, מפני שאין הנשמה תלויה בהן, ותירצו: דאמר הכי יעשה פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלגוז. ובפיה"מ להר"מ שם: ומ"ש פי כפיו, על מנת שיאמר פי כפיו מיין, ושערי כשערו מלהגזז. וכן פסק בחיבורו פ"ב מה' נזירות ה"ד. וכ"ה בפירוש המיוחס לרש"י ובמאירי, וכן כתב הרא"ש בפי' ראשון.
אבל בתוספות כ"א א', סד"ה דאמר, ובפי' הרא"ש שם ובמאירי להלן שם (בשם התוספות) פירשו "דאמר הכי" (שבדברי רב יהודה) שכוונתו כן, כאילו אמר פי כפיו מיין, ואעפ"י שלא אמר אלא "פי כפיו" גרידא ה"ז נזיר, משום שכיוון ליין. וכולם (תוספות שם, פי' הרא"ש כ"א ב', מאירי שם) הביאו ראייה מהמשך התוספתא שמנתה גם ידי כידו וכו', ואח"כ חילקו בין דבר שהנשמה תלויה בו וכו'. ועיין גם בקרן אורה כ"א סע"ב, ד"ה משום דאמר. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
8. ידי כידו, רגלי כרגלו, הרי זה נזיר. תוספות, פי' הרא"ש ומאירי הנ"ל. ופירשו בתוספות: ידי כידו מלהטמאות למתים, ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות. ובפי' הרא"ש שם: רגלי כרגלו וידי כידו מלטמא למתים. ובירושלמי פ"ד ה"א, נ"ג ע"א: פי מן היין, ראשי מן התגלחת, ידי מן הטומאה, רגלי מן הטומאה. והירושלמי מפרש את התוספתא, אעפ"י שלא העתיקה, כרגיל בירושלמי. ומפורש כאן כפירוש התוספות הנ"ל.
8-9. ידי נזירה, ורגלי נזירה, אין נזיר. ראשי נזיר וכו'. ירושלמי ובבלי הנ"ל, ועיין במשנת ערכין פ"ה מ"ב, להלן ב"ק פ"ז הי"ח (ומקבילות) ועוד.