5-6. מי שאמ' הריני נזיר, ושהא כדי דיבור, ושמע חבירו ואמ' ואני, הוא אסור וחבירו מותר. במשנתנו רפ"ד: מי שאמר הריני נזיר, ושמע חבירו ואמר ואני, ואני כולם נזירים. ונחלקו בירושלמי ובבבלי שם אם כולם נתפסים בראשון או כל אחד בחבירו, אם צריך שיאמרו כולם בתוך כדי דיבור של ראשון, או אפילו אם כל אחד אמר בתוך כדי דיבור של חבירו כולם נזירים. וכולם מודים ש"ואני" הראשון צריך להיות בתוך כדי דיבור של מקבל נזירות, וכן הסתייעו בבבלי כ"א רע"א מן התוספתא כאן: תניא נמי הכי מי שאמר הריני נזיר וכו'. ועיין לעיל נדרים פ"ה, שורה 15–16, ומש"ש.
ובפי' הר"א מן ההר, עמ' רי"א, הביא בשם רש"י: "דאני נזיר כמותך משמע", וחלק עליו, וכתב שאין צורך בכך, "אלא הטעם שהרי התפיס עצמו להיות כחבירו שהרי אמר ואני, הואיל ותוך כדי דיבור אמר ואני, עשה עצמו נזיר על ידי התפסה וכו', דבהתפסה לא צריך לאדכורי איסורה. ועיין בתיו"ט פ"ד סמ"א. ומשמע מדבריהם שאם אמר "ואני כמותו" הרי הוא נזיר אפילו לאחר כדי דיבור. ובר"מ פ"ג מה' נדרים ה"ג: שמע חבירו שנדר ואמר ואני כמותך בתוך בדי דיבור הרי זה אסור במה שנאסר בו חבירו וכו'. ולכאורה מוכח מכאן שאף באמר "אני כמותך" לא נאסר אלא דווקא כשאמר כן בתוך כדי דיבור. ועיין בקרן אורה כאן רפ"ד, ד"ה ונראח, שחילק בין נדר לנזיר. ועיין במעשה רוקח על הר"מ פ"ג מה' נדרים ה"ג הנ"ל ובפ"ב מה' נזירות ה"ד. ועיין היטב בריטב"א נדרים רפ"ב, ובר"ן שבועות פ"ג סי' אלף ק"ו.
6. כמה הוא כדי דיבור וכו'. עיין לעיל נדרים פ"ה, שורה 16–17, ומש"ש.