51-52. בית שמאי אומ' אין אדם מדיר את בנו בנזיר, ובית הילל אומ' מדיר. להלן עדיות פ"ב ה"ב: עשרים וארבע דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, בית שמאי אומרין אין אדם מדיר את בנו בנזיר, ובית הילל אומ' אדם מדיר את בנו בנזיר (כ"ה שם בכי"ע),31בכי"ו שם: בית שמיי או' אין אדם מדיר את אשתו, בית הלל אומ' אין אדם מדיר את בנו בנזיר. וכ"ה בד. ואם יש כאן מסורת אחרת, הרי משמע קצת שהיה מי שאמר שאדם מדיר את אשתו בנזיר. ועיין מ"ש לעיל, שו' 10–12, סד"ה האומ' לאשתו. וכן הוא בירושלמי כאן פ"ד ה"ו, נ"ג ע"ג. ובספרי נשא פי' כ"ב, עמ' 26: [לנדור נדר נזיר להזיר], ר' יהושע בן קרחה אומר להזיר אף את אחרים. ובבבלי כ"ח סע"ב ואילך (סוטה כ"ג ב') אמר ר' יוחנן שהלכה היא בנזיר, וריש לקיש אומר (כ"ט א') שהוא משום חינוך עיי"ש. וסתם משנתנו כאן (פ"ד מ"ו) ומשנת סוטה (ספ"ג) היא כבית הלל.
52-53. הידירו כשהוא קטן, גילח, או שהביא שתי שערות, בטלה הימנו נזירות אביו. במשנתנו פ"ד מ"ו לא נתבאר אלא שאם גילח בטלה ממנו נזירות, אבל לא נזכר שם שאם הביא שתי שערות בטלה ממנו נזירות אביו. ומדברי המיוחס לרש"י ל' רע"א משמע שאם הזירו אביו כשהוא קטן לא פקעה ממנו נזירות אביו.32כמו שהעיר בתיו"ט סוטה ספ"ג ובקרן אורה כאן ל' א', ד"ה ואי אייתי. וכן לכאורה משמע מדברי רש"י במכות כ"ב א', סד"ה נזיר שמשון. וכן מפורש ברע"ב סוטה ספ"ג: וחלה נזירותו עליו, ואפילו לכשיגדיל. וכבר הביאו בתוספות כ"ח ב', ד"ה ואין, בפי' הרא"ש כ"ח ב', ל' א', נימוקי רבינו עזריאל, הוצ' הר"נ זק"ש, עמ' נ"ח, ד"ה שהדירו (ועיין לעיל שם, סד"ה עד) ומאירי כ"ח ב' (במשנה), סד"ה האיש, כ"ט א', ד"ה כבר, כ"ט ב', ד"ה זהו, את התוספתא כאן. שמפורש בה ששתי שערות מפקיעות את נזירות האב, וכן מוכח מן הירושלמי כאן פ"ד ה"ו, נ"ג ע"ג, שנביאו להלן.33ובירושלמי פ"ז סה"א, נ"ו ע"ב: הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם? זו תורה וזו אינו תורה. ופי' בק"ע שהכוונה להדרת אביו [(כסיגנון הירושלמי בפ"ד הנ"ל), ולא לנזיר שמשון, שהרי נזיר שמשון מטמא למתים. ובוודאי בכשהוא עכשיו גדול עסיקינן]. ברם כבר שערנו לעיל, עמ' 510, שלפי הירושלמי סוברת משנתנו שנזיר שמשון לוקה אם נטמא למת; ואעפ"י שפטור מן הקרבן, הרי אף כ"ג פטור, ולמה יהא עדיף. ותירצו ע"פ סיגנון הירושלמי בפ"א ה"ב, נ"א סע"ב.
ובבבלי כ"ט ב': עד מתי מדיר את בנו, עד שיביא שתי שערות דברי רבי, רב יוסי בר' יהודה אומר עד שיגיע לעונת נדרים. ומוכח מן הירושלמי פ"ד ה"ו, נ"ג ע"ג, שהמחלוקת היא אימתי נפקעת הנזירות,34כפירושו הנכון שבק"ע בלישנא אחרינא ושבקרן אורה שנביא להלן בפנים. וכן פירש בס' ניר במקומו. ופירושו הראשון של בעל ק"ע ופירושו של בעל פ"מ תמוהים, עיי"ש. אבל להזירו מתחילה כולי עלמא מודים שאינו יכול משהגיע לעונת נדרים. ומדברי התוספות כ"ח ב', ד"ה ואין, משמע שפירשו מחלוקת זו אף בבבלי לעניין הפקעת נזירות אביו (קרן אורה כ"ח ב', ד"ה והך פלוגתא). ובתיו"ט סוטה ספ"ג כתב שאף דעת הר"מ היא שאם הביא שתי שערות נפקעת ממנו נזירות אביו, עיין בלשון הר"מ בפ"ב מה' נזירות סהט"ו. ובפיה"מ למשנתנו (הוצ' הר"י קאפח): והזמן שקיימין בו מעשה האב כשמחייב את בנו בנזירות הוא עד שיביא שתי שערות, ואעפ"י שכבר עבר עונת נדרים וכו', כיון שלא הביא שתי שערות מדירו בנזיר וכו'. ואין כאן רמז להפקעה. ועיין בקרן אורה הנ"ל.