29-31. ר' יוסי ור' שמעון אומ' היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר אינו יכול וכו'. והפירוש הוא, כנראה, לפיכך אם רצה הבעל להפר [ו]אינו יכול (כגון שעבר היום ולא הפר) אם אמר אי איפשי וכו', כמפורש בסיפא, והכל הוא המשך אחד, ועיין שטמ"ק כתובות ע"א א' הנ"ל, ד"ה לפיכך. ובבבלי שם (אחרי שהפכו את הברייתא): ר' יוסי ור' אלעזר אומרים היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר יפר. ופירש"י: אם רצה הבעל מתחילה להפר יפר.
ובד כאן: הא נתנה אצבעה בין שיניו, שאם רצה להפר אינו יכול וכו', ואף כאן צריך לפרש "אינו יכול" כמו "ואינו יכול", כמו שפירשנו גירסת כי"ע. ובירושלמי הנ"ל: ר' יוסי ור' שמעון אומרין היא נתנה אצבעה בין שיניה, שכן אם רצה להקם מוקם.
31. אם א' אי איפשי באשה נזירה, תצא שלא בכתובה. בבבלי הנ"ל: באשה נדרנית (כגירסת ד לעיל ברישא), ועיי"ש בתוספות, ד"ה ואי אמר, ובשטמ"ק שם.6ועיין מ"ש להלן, שו' 36–37, סד"ה ולפ"ז. ובירושלמי הנ"ל: או (צ"ל: אי=היא) שאמרה איפשר7כ"ה בכי"ל, וכן תיקנו בד"ח. ובד"ו: איפש', והנכון הוא כמו שתיקנתי. ועיין מ"ש על חילוף רי"ש ויו"ד, לעיל פ"א, הע' 6. (צ"ל: איפשי = אי אפשי)8עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1216, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 499, בשם פירוש הקצר שבירושלמי ד' קראקא וקרוטושין (והרינ"א לא דייק בהעתקתו מירושלמי ד"ו). שאהא נזירה תצא שלא בכתובה. והכוונה, כנראה, שאמרה הריני נזירה כל זמן שאני תחתיך. ועיין בהפלאה כתובות ע"ז א', ד"ה תוספ' ד"ה שנדרה.