14-15. הריני נזיר שיהא לי בן, ונולד לו בן, ספק שהוא בן קיימא ספק שאינו בן קיימא, ר' יהודה פוטר ששגגת נזירות מותר, ר' שמעון מחייב וכו'. וכ"ה ("ששגגת נזירות מותרת", "ששגגת נזירות אסורה") גם בברייתא שלהלן, ועיין מ"ש ע"ז לעיל ספ"א. ובמשנתנו פ"ב מ"ז: הריני נזיר לכשיהיה לי בן, ונולד לו בן הרי זה נזיר. נולדה לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס אינו נזיר וכו', הפילה אשתו אינו נזיר, ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא וכו'. ובתוספות שם י"ב סע"ב, ובפי' הרא"ש י"ג א', כתבו שר"ש חולק רק על הרישא, אבל בטומטום ואנדרוגינוס, אעפ"י שאפשר לומר שהם ספיקות בן, מודה שאינו נזיר. ובתוספתא כאן מפורש כדבריהם. ועיין בירושלמי פ"ב ה"ז, נ"ב ע"א, ובק"ע ובשי"ק שם, ד"ה טומטום. והפירוש הנכון הוא בפ"מ שם. ובבבלי בסוגיין: הפילה אשתו אינו נזיר. מאן קתני לה, ר' יהודה דכרי הוא, כלומר, הברייתא שלהלן (שהובאה בבבלי בכמה מקומות), ומכאן שהבבא שלנו לא היתה ידועה להם. ובירושלמי (פ"ב ה"ח, נ"ב ע"א): וחש לומר שמא בן קיימא הוא. א"ר יוחנן דר' יהודה היא, דר' יודה אמר ספק נזירות מותר. וכ"ה לעיל שם פ"א ה"א, נ"א ע"א, ולהלן שם ספ"ה, נ"ד ע"ב. וקבלה היתה בידיהם שמשנת טהרות פ"ד מי"ב ר' יהודה היא. והברייתא כאן, וכן הבבא שלהלן, לא הובאה בירושלמי.
ובתוספות י"ב ב', ד"ה הפילה אשתו, כתבו שהמחלוקת היא אפילו מת במעי אמו. ובנימוקי ר' עזריאל פירש שמדברים במת בתוך שלשים. וכתב בקרן אורה: ולישנא דמתניתין הפילה אשתו משמע קצת דהפילה מת, ככל נפל שבש"ס, אבל בתוספתא תני לה בלישנא אחריתא, ונולד לו בן ספק שהוא בן קיימא ספק שאינו בן קיימא.
Loading...
2:8
1
Loading...