4-6. יודע אני שיש נזירין, אבל איני יודע שהנזירין אסורין ביין, שאסור לשתות יין, ולטמא למתים, ר' שמעון אומ' אין לך פתח גדול מזה. בכי"ע: אבל איני יודע שהנזיר אסור לשתות יין וכו'. ולפנינו (וכן בד) תערובת של שתי גירסאות. ובמשנתנו פ"ב מ"ד: יודע אני שיש נזירות, אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין, אסור, ור' שמעון מתיר. ופירשו בבבלי (י"א רע"ב) שר' שמעון לשיטתו שסובר5ברייתא בבבלי ג' ב' ומקבילות בבבלי. שאינו חייב עד שידור מכולם, ואף כאן (במשנתנו) כיוון שלא נתכוין להנזר מיין אינו חייב בנזירות. ועיין מ"ש מהריק"ש בשו"ת שלו (אהלי יעקב) סי' ל"ד, ע"ח ע"א, ובסי' בריכת ירושלים הנ"ל (לעיל סד"ה ובירוש').
ברם בירושלמי אין זכר לדעת ר' שמעון בברייתא, ולא העירו כלל על משנתנו פ"א מ"ב שאינה כר' שמעון. ולכאורה היה צריך לומר שבכגון דא לר' שמעון אינו נזיר, מפני שלא התנדב כדרך המתנדבין (כדעתו במשנת מנחות פי"ג מ"י, פי"ב מ"ג, ועיין בבלי כאן ט' א' ובמקבילות). וכן באמת רצו לומר בטעמו של ר"ש כאן בירושלמי בסוגיין (פ"ב ה"ד, נ"ב ע"א), ודחו: שנייא היא ששייר תגלחת. ולפ"ז אם קבל עליו דין תגלחת גרידא ה"ז כדרך המתנדבין, ודינו כאילו קבל עליו נזירות ליום אחד, שאף ר"ש מודה בו שהוא נזיר שלשים יום, עיין מ"ש בקרן אורה ג' ב', ד"ה מה טעמא, וציין לספרי נשא ריש פי' כ"ב, עמ' 25. ועיין בספרי שם ריש פי' כ"ה, עמ' 30, ובספרי זוטא, עמ' 241. ולפיכך הסיקו בירושלמי בסוגיין: שנייא היא משום פתיחת נדר, כלומר, כבתוספתא כאן, ועיין מ"ש לעיל נדרים פ"א הע' 52. אבל עיין ירושלמי פ"ד סה"ג (וצ"ל שם: [א]לא(חר) עשרים יום) ובס' ניר שם.
Loading...
2:3
1
Loading...