34. הריני נזיר מאה יום וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ד, וסותר את הכל לחכמים משום שנטמא תוך מלאת.
35-36. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר לא סתר אלא שלשים. פיסקא ממשנתנו הנ"ל, ולא נזכר שם ר' יהודה, ועיין לעיל, שו' 33, ד"ה ר' יהודה. ובבבלי כ' א': תניא נמי הכי ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר דאמר קרא זאת תורת הנזיר, התורה אמרה כי נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר. ועיין לעיל שם ו' ב'. ובירושלמי פ"ג רה"ד, נ"ב ע"ג, מסר ר' זעירה בשם ר"ש בן לקיש טעם זה. ועיין ספרי נשא פי' ל"א, עמ' 36, ירושלמי פ"ג ה"ה, נ"ב ע"ד הנ"ל, בבלי י"ט ב'.
36. ניטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים. פיסקא ממשנתנו הנ"ל. ועיין מ"ש לעיל, שורה 32, ד"ה ובכי"ע.
ר' יהודה אומ' משם ר' ליעז' וכו'. אף כאן לא הוסיפה התוספתא על משנתנו אלא את השם ר' יהודה, עיין מ"ש לעיל בסמוך.
37-40. זה הכלל שר' יהודה אמ' משם ר' ליעזר, כל שניטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר שלשים יום, וכל שניטמא ביום שאין ראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור, לא סתר אלא שבעת ימים, חוץ מימי טומאתו בלבד. וכ"ה בד. אלא ששם: וכל שניטמא ביו' שלשי' שאין ראוי וכו'. וכע"ז בכי"ע, אלא ששם: יש לו לסתור, ובסיפא: ביום שאין ראוי להביא קרבן ואין לו לסתור וכו'. ובקג"נ כעין גירסא שלנו, אבל בסיפא: ואין לו לספור.30הרח"ש הורוביץ מתק מלים אילו, ואין צורך. וכל הנוסחאות משובשות. והרח"ש הורוביץ בהגהותיו לספרי זוטא, עמ' 244, הערה 1, הגיה כאן: כל שניטמא ביום שאין ראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר [את הכל. אין לו לספור סותר] שלשים יום. וכל שניטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ואין (כגי' קג"נ וכי"ע) לו לספור, לא סתר אלא שבעת ימים חוץ וכו'.
ואשר לדברי התוספתא "חוץ מימי טומאתו" כבר הוכחנו לעיל, שורה 33, ד"ה ולהלן, ששיטת התוספתא והירושלמי היא שלר' אליעזר מונה שבעה ימי טהרה חוץ מז' ימי טומאה.