32. מי שאמר הריני נזיר, וניטמא ביום שלשים סותר את הכל. וכ"ה בד, והיא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג. ובזה כולם מודים משום שאפילו נאמר מקצת היום ככולו, הוא דווקא שיכול לגלח ולהביא קרבנותיו, אבל אם לא הביא קרבנותיו דינו כאילו נטמא בתוך מלאת וסותר את הכל. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
ובכי"ע וקג"נ מוסיף כאן: ביום שלשים ואחד סותר את הכל. וכ"ה הגירסא לפני הריב"ן, רבינו עזריאל והרא"ש. ולהלן בסמוך (וכן במשנתנו): הריני נזיר מאה יום וכו', ניטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים. ובנוסחת הריב"ן ט"ז ב': ניטמא יום ק' וא', קודם שיקריב קרבנותיו, סותר, לפי שצריך לגלח תגלחת טומאה לאלתר, ואח"כ מגלח תגלחת טהרה בסוף ל' יום, שאין תגלחת טהרה פחות מל' יום, הלכך סותר ל' יום ותו לא, משום דהוי נזיר שכלו לו ימיו. וה"ה כי נטמא יום ל"א סותר את הכל, ולר' אליעזר סותר ז', והכי תנינן בתוספתא. וכן כתב רבינו עזריאל (לפי שטמ"ק ט"ז א'): והוא הדין כי נטמא ביום ל"א סותר את הכל26עיין בהוצ' הר"נ זק"ש, עמ' ל"ד, ובהערה 8 שם. וכו', והכי תניא בתוספתא. ועיין גם בתוספ' רי"ד שם. וכולם לא הזכירו קרבן, אבל הר"מ פסק (פ"ו מה' נזירות ה"ד) שאם נטמא אחר מלאת, לפני הקרבת קרבן טהרה, חייב בקרבן טומאה לכשיטהר, ומגלח ומונה ל' יום בטהרה. ועיין גם במאירי למשנתנו. ולפ"ז אין הבדל בין יום ק"א, ק"ב, ל"א, ל"ב, ובכולם סותר מדאורייתא. ועיין קרן אורה ו' א', ד"ה אבל, ובצפנת פענח במקומו.
אבל בתוספות ט"ז ב', ד"ה נטמא, פירשו שאינו סותר שלשים אלא מדרבנן בעלמא וכו', והוסיפו: והוא הדין לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר, נטמא יום ל"א דסותר הכל מדרבנן, [אבל] ודאי נטמא יום ק"ב אינו סותר שלשים, רק [שבעה], שיטהר ויביא קרבנותיו (כלומר, של טהרה). וכן בתוספות ו' א', ד"ה נטמא (וצ"ל שם כמו שהגיה ר"ב רנשבורג אות ד'). ועיין בתוספות, י"ד ב', סד"ה לוקה. ובתוספות הרא"ש (לפי שטמ"ק ו' סע"א): והכי איתא בהדיא בתוספתא נטמא ביום ל"א סותר הכל. ופירש שם כשיטת התוספות שאינו אלא מדרבנן, גזירה יום ל"א אטו יום ל'. וכן כתב רבינו בפירושו י"ד סע"ב: שאינו סותר מדרבנן אלא ביום ל"א, אבל ביום ל"ב אינו סותר. ועיין בפירושו ט"ז א', ויש שם ט"ס וצ"ל, כמו שתיקנו בגליון למטה שם. ולפ"ז תמוהים דבריו בדף כ"ח א' שהסתפק בהפר לה הבעל לאחר שחיטה, לר' עקיבא, ונטמאה, אם מביאה קרבן טומאה (ועיין בשטמ"ק שם), והרי בנטמאה לאחר מלאת אינה מביאה קרבן טומאה לשיטתו, עיין בקרן אורה שם.
33. ר' יהודה אומ' משם ר' ליעזר לא סתר אלא שבעה. וכ"ה במשנתנו פ"ג מ"ג הנ"ל, אלא שלא נזכר שם ר' יהודה, ועיין מ"ש להלן, שו' 36, ד"ה ר' יהודה. ור' יהודה שנה משנת אביו ששנה את משנת ר' אליעזר, עיין להלן זבחים ספ"ב ומקבילה בבבלי מנחות י"ח א'.
ולעצם העניין אף כאן נחלקו הראשונים בטעמו של ר' אליעזר. ובמיוחס לרש"י ו' ב' (בלשון ראשון) פירש שלר' אליעזר מונה י"ד יום, והיינו ז' ימי טומאה, ומזה בשלישי ובשביעי ומגלח, ואח"כ מונה כנגדן ז' ימים כדי שיגדל שערו כדי לכוף ראשו לעיקרו, ומגלח תגלחת טהרה, עיין בבלי ל"ט ב' ובמיוחס לרש"י שם.27ועיין בתוספ' רי"ד ו' ב', ד"ה ר' אליעזר. אבל עיי"ש ט"ז ב', סד"ה ניטמא. אבל בלשון שני פירש שם שאינו מונה אלא ז' ימים כדי שיוכל להטהר, ומגלח תגלחת טהרה מיד אחרי שטהר. וכן פירשו בתוספות ו' א', ד"ה נטמא (ועיין גם בתוספות ל"ט ב', ד"ה כגון, וד"ה וקים) ובתוספות רי"ד ט"ז ב', סד"ה ניטמא,28עיין לעיל, הע' 27. ובנימוקי ר' עזריאל הנ"ל.
ולהלן, שו' 40, מפורש בתוספתא כלשון ראשון שבמיוחס לרש"י שמונה ז' ימים בטהרה חוץ מז' ימי טומאה. וכן מוכח בירושלמי פ"ג סה"ה, נ"ב ע"ד: כמה דתימר תמן על דר' אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל, ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל? אמר ר' זעיר' קומי ר' מנא ולא מתני' היא ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשים, ור' אליעזר אומ' לא סותר אלא ז'. א"ל שמענו שהוא סותר, שמענו שהוא מביא קרבן (כלומר, בתמיה). ומכאן הוכחה גמורה שהירושלמי פירש שלר' אליעזר סותר שבעה חוץ מימי הטומאה, שאם לא כן הרי אין כאן סתירה כלל, ובוודאי שצריך למנות שבעה, כדי שיוכל להביא קרבנותיו בטהרה, כמו שהוכיח בקרן אורה י"ט ב', ד"ה והנה התוס', ודלא כשי"ק שם, ד"ה ולא מתני' היא. וכן מבואר משיטת הירושלמי שאינו אלא מגלח את השער שנטמא, ואינו מביא קרבן.29ועיין בקרן אורה ל"ט ב', ד"ה ונראה. ובהגהות הרד"ל י"ט ב' כתב שאינו אלא דיחוייא בעלמא, אבל אין צורך בזה, ועיין מ"ש בצפנת פענח פ"ו מה' נזירות ה"ד. ולפי זה מונה ז' ימים ונטהר ומגלח את השער שנטמא, ומונה שבעה ימים בטהרה בשביל שיגדל השער בטהרה כדי לכוף ראשו לעיקרו ומגלח בטהרה, כבבלי ל"ט ב'. ובירושלמי פ"ג ה"ג, נ"ב ע"ג, משמע שמחלוקת אמוראים היא אם מונה לר' אליעזר ז' ימים גרידא (כשיטת רוב הראשונים), או ארבעה עשר יום, כשיטת המיוחס לרש"י בלשון ראשון הנ"ל, וכשיטת התוספתא.
33-34. הריני נזיר שלשים יום, וניטמא יום שלשים, סותר את הכל. וכ"ה בד. ובכי"ע חסר, ואפשר שהשמיטוה משום שהיא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג, ולא הוסיפה התוספתא עליה כלום. ובזה אף ר' אליעזר מודה שהרי נטמא בתוך מלאת. ועיין בתוספות ט"ז א', ד"ה הריני, ו' ב', ד"ה קסבר.