30-31. שיש נזיר בתוך נזיר, ואין שבועה בתוך שבועה. בכי"ע: שהנזירות יש נדר בתוך נדר. וכ"ה ("יש נדר בתוך נדר") גם בקג"נ. ובמשנת נדרים פ"ב מ"ג: יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד, אמר הריני נזיר אם אוכל, הרי נזיר אם אוכל, ואכל, חייב על כל אחת ואחת וכו'. ועיין בבלי שם י"ז א' ובראשונים שם.
ובספרי זוטא נשא, עמ' 240: נזיר להזיר, נודר הוא נזירות בתוך נזירות, והיה בדין שלא יזיר, הואיל והנגעים גורמים להבאת קרבן והנזירות גורמת להבאת קרבן, מה מצינו בנגעים שאם נולד לו נגע בתוך נגעו אינו גורם לו להביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון (עיין כריתות פ"ב מ"ג, תוספתא שם פ"א הי"א), וכן הנזירות שאם נולדה לו נזירות בתוך נזירותו41ואף בזה חומר בנזיר במצורע, עיין בתוספתא לעיל בסמוך. אינו גורמת לו שיביא קרבן שני עד שיצא ידי ראשון. כלומר, לפיכך צריך "נזיר להזיר", שנודר הוא נזירות בתוך נזירות. ועיי"ש עמ' 241, שורה 17–18. ובירושלמי נדרים פ"א ה"א, ל"ו ע"ג: מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר [אשכח תני ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר],42כן צריך להשלים, כפי שיוצא ברור מירושלמי נזיר פ"א ה"א, נ"א רע"א. מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו וכו'. ועיי"ש שאף ר' עקיבא סובר כן מחמת פסוק זה. וכן בברייתא סתמית שבבבלי כאן ה' סע"א, נדרים ג' ב', י"ח א'. ועיי"ש ח' א'.
31. חומר בשבועות, ששגגת שבועות אסורה, ושגגת נזירות מותרת. וכן בירושלמי נדרים פ"ג סה"ב, ל"ח ע"א: זה חומר בשבועות מבנדרין, ששגגת שבועות אסורה, ושגגת נדרים מותרת. אבל בבבלי נדרים כ"ה ב' ושבועות כ"ח ב': תנא כשם שנדרי שגגות מותרין, כך שבועות שגגות מותרין. ולהלן פ"ב, שורה 14, מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון אם שגגת נזירות אסורה, או מותרת. והדבור "שגגה" שם הוא לאו בדווקא, ובירושלמי פ"ב רה"ח, נ"ב ע"א, ובבבלי י"ג א' קרי לה "ספק נזירות", וכן קורא בבבלי (ח' א' ומקבילות) לשגגת נזירות שבשורה 19 שם "ספק נזירות".
ואף שנדרי שגגות אף הם בכלל מחלוקת ר' יהודה וחכמים לר' אמי (ירושלמי ובבלי נדרים רפ"ג),43ועיין ר"מ פ"א מה' נזירות הט"ו ובבלי כאן י"א ב'. מ"מ נראה שבברייתא כאן הכוונה לדוגמא שנתנה משנתנו בנדרים פ"ג מ"ב: נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה, שאני אוכל ושאני שותה, ושכח ואכל ושתה. כלומר, אם אמר קונם ככר זה עלי אם אני אוכל ואשתה היום, ושכח ואכל ושתה, מותר בככר, עיי"ש בפי' הרא"ש והר"ן. ובכגון דא נדרי שגגות מותרין, והוא הדין בנזירות, אם אמר הריני נזיר אם אוכל ואם אשתה היום ושכח ואכל ושתה אין הנזירות חלה עליו, כדין נדר, אבל אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל ואשתה היום, ושכח ואכל ושתה, אסור בככר, ועיין מ"ש להלן פ"ג, שורה 26, ד"ה שבועה לבית זה שני נכנסת. והתוספתא היא בשיטת הירושלמי ששגגת שבועה אסורה בכגון דא. ואין הנידון שלנו דומה ל"האדם בשבועה", משום ששם שכח את העובדא בשעה שנשבע, אבל כאן שתלה את שבועתו בתנאי, אפילו אם עבר על התנאי בשוגג חלה שבועתו, לשיטת התוספתא והירושלמי. ועיין היטב בקרן אורה נדרים כ"ה ב', ד"ה תנא, וד"ה והרמב"ם. ועיין ר"מ פ"ד מה' שבועות הט"ז ואילך, בכ"מ שם ובלחם משנה סוף הי"ח, ומ"ש בקרן אורה הנ"ל. ברם הנידון בשבועות כ"ח א' ואילך אינו דומה לגמרי לכאן, ושם שכח את התנאי, או את השבועה, וכאן שכח את העובדא שאכל. ועיין מאירי נדרים פ"ג, ד"ה נדרי שגגות, ד' ליוורנו י"ח ע"ג, הוצ' ר"א ליס, עמ' צ"ג. וצ"ע.