25-26. המורט, בית שמיי אומ' צריך להעביר תער על כל בשרו, בית הלל אומ' אין צריך. וכ"ה בד, בכי"ע, בקג"נ ובירושלמי ספ"ו, נ"ה רע"ד, ואמרו שם שר' אליעזר שהוא שמותי (מתלמידי ב"ש) סובר שתגלחת מעכבת, ונזיר ממורט צריך להעביר תער על כל בשרו כב"ש, וצריך ואין לו תקנה. ואף בבבלי יומא ס"א ב' הובאה הברייתא כגירסת התוספתא במחלוקת ב"ש וב"ה. וכן הגיה רבינו נתנאל (לפי נימוקי רבינו עזריאל בשטמ"ק במקומו) גם בבבלי כאן מ"ו ב'. אבל לפנינו בבבלי כאן:37וכ"ה בכי"מ. וכן מעידים בתוספות יומא ס"א ב', ד"ה נזיר, שכן היא הגירסא בכל הספרים. ב"ש אומרים אינו צריך להעביר, וב"ה אומרים צריך להעביר. והעירו בתוספות יומא שם ובתוספ' מנחות נ"ח סע"ב שיש לפנינו אחת מן הסוגיות ההפוכות שבבבלי. ברם גירסת הבבלי בנזיר היא נגד הבבלי ביומא המקויים ע"י כל נוסחאות התוספתא והירושלמי. וכן פסק הר"מ בפ"ח מה' נזירות ה"ה.
27. וכן במצורע, וכן בלוים. כלומר, אף בהם כשהם ממורטים, מחלוקת ב"ש וב"ה. ועיין במשנת נגעים פי"ד מ"ד ובתוספתא שם פ"ח ה"ה. ובתיו"ט שם פי"ד מ"ט נסתפק אם מצורע ממורט צריך העברת תער, והעיר בקרן אורה מ"ו ב', ד"ה שוב, שבתוספתא באן מפורש שהיא מחלוקת ב"ש וב"ה, ועיין מ"ש לעיל שם, ד"ה וממילא. ועיין מה שהאריך בח"ד כאן ביחס לתיו"ט.
28. נזיר אם גילח ביום מלאת סופג את הארבעים. כלומר, אם גילח ביום מלאת לפני שהביא את קרבנותיו, סופג את הארבעים, כמפורש להלן פ"ב הי"ד, שו' 45–46, ומקבילות עיין מש"ש. ובמנחת חינוך מצוה שע"ד כתב ע"פ הר"מ (פ"ו מה' נזירות ה"ה) שאם גילח ביום מלאת קודם הבאת קרבנותיו אינו סותר כלל, והכל מיוסד על טעות הדפוס בר"מ, ובד' רומי, וויניציא (רפ"ד) וכתי"י הגירסא היא: אילו (במקום "או") גילח וכו', והכל הוא המשך מן ההלכה שלפניה, וכן הגיה באו"ש במקומו מדעתו, וכע"ז הגיה גם בקרן אורה ל"ט ב', ד"ה אבל.38ומ"ש בלחם משנה במקומו, במנחת חינוך, בקרן אורה ובאו"ש הנ"ל (בפנים) שלדעת התוספות ל"ט ב', ד"ה וקים, בלישנא בתרא, אינו סותר לרבנן כלל אם גילחוהו ליסטים לפני הבאת קרבנות הדי הדברים לכאורה נגד משנתנו פ"ו מ"י. ונראה שאף התוספות לא אמרו אלא בשגילחוהו אחר הבאת קרבנותיו, ע"ש בהגהת ר"ב רנשבורג, אות ח'. וסוברים החכמים שאם גילחוהו ליסטים גוים בעל כרחו לא קיים מצות תגלחת נזיר, וצריך לגלח שוב לשם מצוה, אעפ"י שאין תגלחת מעכבת מלשתות יין ומליטמא למתים. ועיין מ"ש להלן פ"ב, הע' 41.
מה שאין כן במצורע. שהרי חמצורע מגלח בשביעי וטהר, ואין מביא קרבנותיו אלא למחרתו, כדי שיוכל לאכל בקדשים. ועיין במשנת נגעים פי"ד מ"ג. אבל נזיר טהור מגלח לאחר הקרבנות, ואם גילח לפני כן לוקה.
28-29. מצורע מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו, מה שאין כן בנזיר. בספרי נשא פי' כ"ח, עמ' 35: וגלח ראשו, ראשו הוא מגלח ואין מגלח כל שערו, שהיה בדין הואיל ומצורע מגלח ומביא קרבן ונזיר מגלח ומביא קרבן וכו'. ומפורש יותר בספרי זוטא שם, עמ' 242: ממעט אני בכל שערו ולא אמעט ב ז ק נ ו שהוא בכלל ראשו, אמ' וגלח ראשו, פרט לזקנו. וכן מפורשים סימני הראש בתוספתא נגעים ספ"ד שחייב עליו משום תער לא יעבר על ראשו (כלומר, הנזיר), ומשמע למעט את הזקן. ובתוספת ראשונים שם ח"ג, עמ' 183, העירותי על תשובת הרשב"א ח"א סי' ת"ז39עכשיו ראיתי במשנת ר' יעקב להגר"י שור, עמ' 36, שהעיר על תשובת הרשב"א והתוספתא כאן, ויותר היה לו להעיד על התוספתא בנגעים, שהרי כאן ובספרי לא נאמר אלא שאינו מגלח זקנ' בשעת תגלחת מצוה, אבל אפשר שלפני כן אסור לו אף לספר את הזקן. שנשאל אם נזיר מותר בתספורת זקנו, והשיב מסתברא שלא הקפיד הכתוב בנזיר אלא בשער שבראש, ובשעת תגלחת לא כתיב אלא ראשו וכו'. ולא כתב רבינו אלא משום דמיון לתגלחת מצוה, אבל שם בתוספתא נגעים משמע שמותר בזקן.40ראייה גמורה אין כאן. ואפשר שהתוספתא כיוונה למעט את שערות העורף והמצח, עיין בשו"ת הרדב"ז (וויניציאה תק"ט) ח"ב סי" תשי"א, אבל זקן הוא בכלל הראש לעניין תער לא יעבר על הראש, עיי"ש בתוספתא. וראיתי בתשה"ג שבגנזי שכטר ח"ב (נויארק תרפ"ט), עמ' 402: נזיר חייב על כל התראה והתראה, ודווקא שמרט(א) מראשו ומזקנו. ואמרו חכמ' היאך הדבר הזה וכו' (כלומר, לעניין קרחה, עיין מכות כ' רע"ב). ואפילו אם נשער שיש שם השמטה, והדברים עונים על קרחה, אף כאן התמיהה עומדת, היכן מצינו איסור קרחה בזקן. אמנם בו"י למשנתנו במכות פ"ג שם: הקורח וכו', תולש בידו שער ראשו וזקנו וכו', אבל כבר תמה עליו בהגהות הרש"ש לבבלי מכות כ' א', ד"ה במשנה. ואף שבהגהותיו לקידושין ל"ה ב' חזר בו, אבל משם אין הכרח לשיטת בעל נ"י, עיין מ"ש בתועפות ראם לס' יראים השלם סי' שכ"ג, עמ' 362, הע' ב'.