6-7. הריני נזיר אם לא אגלה משפחות, יהא נזיר, ואל יגלה משפחות. בתס"ר ח"ב (ירושלים תפרח"י, עמ' 51) העירותי שנעלם לפי שעה מבעל ח"ד ובעל מצפה שמואל שברייתא זו הובאה בבבלי קידושין ע"א א'. ואח"כ מצאתי שכבר העירו על כך הגר"י שור בספרו משנת ר' יעקב, עמ' 36, ובעל דורות הראשונים. ומכולנו נעלם שבעל מצפה שמואל תיקן את עצמו, וכתב בלוח השמטות והטעיות, ס"ח ע"ב: "הריני נזיר אם לא אגלה משפחות. צריך לציין בצדו שנמצא בקדושין דף ע"א א' ". ועיין בחי' אגדות למהרש"א בקידושין. ונראה יותר שהכוונה היא שמוטב לו שיהא נזיר, אעפ"י שבכגון דא הוא בוודאי מנדרי רשעים, כפסק הר"מ בסוף ה' נזירות,10האומר הריני נזיר אם אעשה כך וכך, או אם לא אעשה, וכיוצא בזה, הרי זה רשע וכו'. וכנראה שבא להוציא תנאי מעין תנאה של הילני המלכה, עיין במשנתנו פ"ג מ"ו. ולא יקיים את התנאי, שהיה מבטל את נזירותו. ושמא אין כאן מצוה להשאל על נזירותו, שמא יגלה לחכם בשעת שיחפש לו פתח. ועיין בה' נזירות שבסוף הספר מחנה לויה (על ה' שמחות למהר"מ מרוטנברג) סוף סי' א', ולהלן שם סי' כ"ד.
7-8. הריני נזיר כשעות יום, כחדשי שנה, הרי זה נזיר שתים עשרה. כימות השבת וכו'. כלומר, אין אנו אומרים שכוונתו לימים, והיינו שיהא נזיר שנים עשר יום, או שבעה ימים, ואין כאן אלא נזירות אחת של שלשים יום (כדין האומר הריני נזיר יום אחד), אלא אנו מפרשים כוונתו שמקבל עליו נזיריות הרבה של שלשים יום כל אחת, כמניין שעות היום (היום דווקא, ולא הלילה), או כמניין חדשי השנה, או כימות השבת וכו'. ועיין להלן בסמוך.
9-10. הריני נזיר כימי החמה, נזיר שלש מאות וששים וחמש נזריות, כמניין ימות החמה. כימות הלבנה, כמניין ימות הלבנה וכו'. בד ובכי"ע מוסיף אחרי "כימי החמה": כמנין ימות החמה, וכן צ"ל לפנינו, דוגמת הסיפא (כימות הלבנה וכו'). ועיין בבלי ח' ב', ערכין ט' ב', ומ"ש במשנה למלך פ"ג מה' נזירות הי"ח. ואף כאן פירושו שאפילו אמר: כימי החמה, או כימות הלבנה, אין כוונתו לנזירות אחת של שנה (עיין להלן דעת רבי), אלא להרבה נזיריות כמניין ימות החמה. ואין הבדל בין האומר "כימי החמה" ובין האומר "כמניין ימות החמה", וכן בימי הלבנה.
ובמשנתנו ספ"א: הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמניין ימות החמה. ובמשניות מטיפוס א"י (משנה שבירושלמי, לו, קויפמן, פרמה ורמב"ם): כמניין ימות השנה מונה נזירות כמניין ימות השנה. ואף בכי"מ של הבבלי: כמנין ימו' החמ (ונמחק "החמ") השנ' מונ' וכו' כמנין ימו' השנ'. ובירושלמי בספ"א שואל על משנתנו: מה נן קיימין, אם כמניין ימות החמה שס"ה נזיריות, כמניין ימות החמה, ואם כמניין ימות הלבנה וכו', אם כמניין השנה צריכה. ועיין ר"מ פ"ג מה' נזירות ה"ז ובנו"כ שם, ובמשנה למלך הי"ח שם, ומ"ש באורח מישור ח' ב'.11השערתו ביחס לגירסת הר"מ במשנתנו אין לה יסוד בשום נוסח.
ות"ק כאן סובר שאפילו לא הזכיר "כמניין" אין אנו אומרים שכוונת הנודר לחיות נזיר שנה אחת כימות החמה, או כימות הלבנה, אלא הרי הוא נזיר נזיריות כימות החמה וכו', דוגמת הרישא (הריני נזיר כשעות יום). והטעם הוא שאם כוונתו להיות נזיר שנה אחת היה צריך לומר הריני נזיר שנת חמה, או שנת לבנה. וכן ברישא היה צריך לומר הריני נזיר שנים עשר יום, שבעה ימים וכו'. ועיין בקרן אורה ח' ב', ד"ה והנה למאי.
11-12. ר' אומ' עד שיאמר הריני נזיר נזיריות כימות החמה, כמניין ימות החמה וכו'. וכ"ה בד, וכע"ז בבבלי ח' ב'. ובכי"ע חסרים דברי רבי, וכנראה שנשמטו שם בט"ס. ונחלקו הראשונים בדעת רבי בזמן שלא הזכיר נזיריות, אלא אמר הריני נזיר כימות החמה, או כמניין ימות החמה. לשיטת הרא"ש (ה' א') הוא נזיר שנה אחת, ולשיטת התוספות (ח' ב', ד"ה ומי) הוא נזיר ל' יום (כמשנתנו פ"א מ"ג). ועיין גם במיוחס לרש"י ח' ב'. וכנראה שרבי חולק אף על הרישא (הריני נזיר כשעות היום), וברישא נזיר ל' יום. ועיין מ"ש להלן בשיטת הירושלמי.
12-14. ר' יהודה או' אמ' הריני נזיר כהלקטי קיץ, וכשבילי שמטה, הרי זה נזיר לעולם, ומגלח אחד לשלשים יום. וכן בירושלמי פ"א ה"ב, נ"א ע"ב: הוסיף ר' יהודה12כלומר, ציון לתוספתא, עיין מ"ש בתוספת ראשונים ח"ב, עמ' 59, שורה 16–17, ד"ה והדבר. אם אמר כמלקטי קיץ וכשיבלי שמיטה וככוכבים שברקיע הרי זה נזיר עולם13ועיין מ"ש להלן, שו' 18–29, על ההבדל בין "הרי זה נזיר לעולם" (לפי גירסת התוספתא בנוסחאות שלנו) ובין "הרי זה נזיר עולם" (לפי הירושלמי וגירסת רבינו עזריאל בתוספתא כאן). ומגלח אחד לשלשים יום. ובבבלי ח' ב': מי סבר לה (כלומר, ר' יהודה) כרבי, והא תניא ר' יהודה אומר הריני נזיר מנין הילקטי קיץ ומנין שבלי שמיטה מונה נזירות כמנין הילקטי קיץ וכמנין שבלי שמיטה. מנין שאני. ופירש במיוחס לרש"י: מונה כמנין הילקטי קיץ ושבילי שמיטה. ויהא מגלח כל ל' ול' למנין הילקטי קיץ, כלומר, ואם היו שם מאה הילקטין מגלח מאה פעמים בסוף כל ל'. אבל אם לא אמר כמניין הילקטי קיץ אלא כהילקטי קיץ מונה נזירות ארוכה של שלשת אלפים יום (מאה פעמים ל' יום), או של מאה יום, עיין במיוחס לרש"י שם (לפי נוסחת הריב"ן, עיי"ש בגליון אות צ'). ועיין בתוספות, סד"ה מונה.
ובפירוש רבינו עזריאל (שטמ"ק ח' ב', הוצ' הר"נ זק"ש, עמ' ט"ז): "מונה נזירות כמנין הלקט. בתוספתא תני עלה הרי זה נזיר עולם14עיין לעיל, הע' 13. ומגלח לשלשים יום. ואיירינן כגון שאמר כמניין הלקטי קיץ שבכל יום (צ"ל: שבעולם), דאי על שלו לבד קאמר, אית ליה קיצותא, ונזיריות אריכות הוי כדלעיל, מיהו יש לתרץ דמנין שאני וכו' ". והנה מתוך הירושלמי ברור שאנו מדברים בדבר דלית ליה קיצותא, שהרי הזכירו שם גם כוכבים שברקיע, ולא עוד אלא שבין בתוספתא ובין בירושלמי לא נזכר כאן "כמנין" כלל. ולהלן בסמוך נבאר את שיטת הירושלמי שהיא שונה לגמרי משיטת הבבלי.15ועיין להלן, הע' 25.
ואשר לפירושן של הילקטי קיץ, עיין מ"ש לעיל ח"ב (מעשרות), עמ' 709, ד"ה והלקטיהן. וביחס לשבילי (שבלי) שמיטה, עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 581, ובהערות 34, 35 שם.
14-15. כמלוא חבית, וממלוא הקופה, הרי זה נזיר לעולם, ומגלח אחד לשלשים יום, עד שיאמר להו לכך. בכי"ע: מלא הבית ומלא16ואף לפנינו צ"ל: וכימלוא (במקום: וממלוא) הקופה. הקופה וכו' עד שיאמר לכך נתכוונתי. ובד: עד שיאמר לו לכך נתכוונתי (ולפני כן יש שם השמטה). וברור שלפנינו, וכן בד ובכי"ע צ"ל: לאו (או: לא) לכך נתכוונתי, כמשנת מנחות פי"ג מ"ד. ובירושלמי פ"א ה"ב, נ' ע"ב: דתנינן הריני נזיר מלא הבית וכו', ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום. והיא התוספתא שלנו, עיין על כ"ז להלן.
ובמשנתנו פ"א מ"ה: הריני נזיר מלא הבית, או מלא הקופה17במאירי שם: מלא חבית, מלא קופה וכו', ויש גורסין מלא הבית ומלא הקפה וכו', נראה יותר לגרוס חבית שהיא דומיא דקפה. וכן ממה שהקשו בגמ' (ח' א') נחזיה כאילו מלאה קשואים, ואם אתה גורס בית, אף הקשואים שהבית מתמלא מהם מן הסתם הם יותר מכדי חייו. ועיין ערוך ערך פונדק ב' (בשם הירושלמי). בודקין אותו, אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום, ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חדרל, ונזיר כל ימיו. ובירושלמי שם (פ"א ה"ד, נ"א ע"ג): א"ר מני מטילין אותו לחומרין. בתחילה רואין אותה כאילו מלאה אתרוגין, ואחר כך רמונים וכו', ואחר כך שומשמין, ואחר כך חרדל. ונראה בפירושו שר' מני מחדש שמשנתנו אינה שונה שתי מדות גרידא, והיינו: או אחת גדולה, או חרדל, אלא כמה מדות בנתים, ואם הוא אומר שלא נתכוין לאחת גדולה, אבל גם לא לחרדל, בודקין אותו מן הקל אל החמור, ואם אומר שכיוון לפירות גדולים דווקא רואין את החבית, או את הקופה, כאילו מלאה אתרוגין, או קישואין, ואם הוא אומר שלא כיוון לפירות קטנים, רואין אותה כאילו היא מלאה רמונים וכו', אבל אם הוא אומר סתם נזרתי, ולא היה איכפת לי אם הקופה מלאה חרדל הרי הוא נזיר כל ימיו, עיין בפ"מ. וכן הפירוש גם בתוספתא כאן שאם אמר סתם נזרתי הוא נזיר לעולם, משום שאנו רואים את החבית כאילו מלאה חרדל, עד שיאמר לא לכך נתכוונתי, ואם הוא אומר שכיוון לאחת גדולה, נזיר ל' יום, ואם לפירות גדולים דווקא, רואין אותה כאילו היא מלאה אתרוגין (או קישואין), ואינו נזיר לעולם.
ובבבלי ח' א' העמיד חזקיה את משנתנו כר' שמעון הסובר שאדם מכניס את עצמו לדבר שספיקו חמור מוודאו, ור' יוחנן העמידה אפי' כר' יהודה, ומשום שכבר נחת לנזירות ומספק אינו יורד ממנה, עיי"ש. אבל בירושלמי שיטה אחרת לגמרי בפירושי המשניות שבפירקין. וכן אמרו שם (פ"א ה"ב, נ' ע"ב) על משנתנו (פ"א מ"ב: נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער): מן הכא18צ"ל: תנא, כמו שהגיה בס' ניר. הכביד שערו רבי, דמר ר' ירמיה משום ר' אימי דברי רבי, נזיר עולם מגלח אחד לשנים עשר חדש, דברי חכמים, פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום, פעמים שהוא מגלח אחת לי"ב חדש. ופירושו שדווקא לרבי אין נזיר עולם אלא אחד, והוא שמגלח אחת לי"ב חדש, אבל לדברי חכמים פעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום ואף הוא נזיר עולם, ואינו בכלל הכביד שערו מיקל בתער. והביא הירושלמי ראייה ממשנתנו (פ"א מ"ד): [מתניתא] אמרה כן, הריני נזיר כשער ראשי, וכעפר הארץ, וכחול הים, הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחת לשלשים יום. רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום אלא אחת לי"ב חדש,19המלים "אלא אחת לי"ב חדש" הן הוספת פירוש של הירושלמי למשנה, והוא שלא כשיטת המיוחס לרש"י, ועיין במה"פ, סד"ה הוסיף, ובשי"ק, ד"ה דברי ר'. ועיין גם בפירוש הרא"ש ח' א', ח' ב', ובירושלמי מפורש שלא כדבריו. ואי זהו שמגלח אחת לשלשים יום, האומר הרי עלי נזירות כשערות ראשי וכו'. ומכאן ראייה שלחכמים יש נזיר עולם שמגלח אחת לשלשים יום.20הירושלמי לא כיוון למחלוקת התנאים שבתוספתא סוטה פ"ג הט"ז והובאה בבבלי כאן ה' א' שהרי הוא אומר מפורש שאותו תנא סובר שנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חודש ופעמים שהוא מגלח אחת לשלשים יום, ואף הוא נזיר עולם. ודחה ר' זעירא ראייה זו, וטוען שאם אמר "מלא שערי" כולם מודים שמגלח אחת לי"ב חדש,21כמו שהגיהו בד' חדשים. ובד"ו טעות ברורה, וצ"ל שם להפך. ואם אמר בפירוש "כמניין שערות ראשי" כולם מודים שמגלח אחת לשלשים יום, "אלא כי נן קיימין באומר כשיער, רבי אומר מלא ראשי, ורבנין אמרין כאומר כמיניין שערות ראשי".22מה שכתוב בירושלמי אח"כ בסמוך "וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין" נראה שנכנס מן הגליון שלא במקומו, ומקומו הנכון הוא לעיל שם: נדרים חלין על איסורין, ואין שבועות חלות על האיסורין [וכאן למה אין האיש נודר שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין]. כלומר, וכאן באומר הריני (עיין מ"ש ר' מדדכי הלוי במאירי ד' ליוורנו פ"ז ע"ד ואילך. ולהלן שם פ"ח רע"ד הביא גירסת כ"י רבנן קמאי: הנודר) מיין (לפנינו בטעות: מיץ, ונתחברו היו"ד והנו"ן הסופית לצד"י סופית, וצ"ל מיין, כמו שהוא ברמב"ן, כ"י הנ"ל ועוד) של ערלה למה לא אמר כלום, והדי נדרים חלין על האיסורין ? ותירצו: שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין, עיין היטב בירושלמי שבועות פ"ג סהי"א, ל"ה ע"א, ושם פ"ה ה"ג, ל"ו ע"ב. ופירוש המפרשים דחוק מאד. ועיין בשערי תורת א"י שהגיה כע"ז. ולפי זה כל המחלוקת היא בפירוש דברי הנודר, והחכמים שסוברים שהוא מגלח אחת לשלשים יום הוא משום שקיבל עליו הרבה נזיריות כשער ראשו, ונזיר עולם פירושו נזיר לכל ימי חייו, כשיטת רבי באומר מפורש הרי עלי נזיריות כשער ראשי, אבל עדיין לא שמענו שבנזיר עולם ממש סוברים החכמים שפעמים מגלח אחת לשלשים יום.
וממשיך הירושלמי: ועוד מן הדא, הוסיף ר' יודה אם אמר כמלקטי קייץ וכו' הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחת לשלשים יום. אין תימר ר' יהודה כרבנין, כרבי הוא, הוסיף ר' יהודה אבשלום נזיר עולם הוה, ומגלח אחת לשנים עשר חדש. והירושלמי מביא ראייה מן התוספתא סוטה פ"ג הט"ז23עיין מ"ש בתס"ר במקומו שם, עמ' 59. ויש להוסיף תוספות זבחים קי"ז רע"ב. שר' יהודה סובר כרבי שנזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש,24כפירושו הנכון של הרידב"ז כאן במקומו. ומ"מ הוא סובר שהאומר כמלקטי קיץ וכו', הרי הוא נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום, הרי לך שאף לשיטת רבי פעמים ונזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום, ובהכרח עלינו לומר, שבאומר הריני נזיר כמלקטי קיץ25בתוספתא לעיל מפורש: הריני נזיר כהלקטי קיץ וכו', ולא נזכרו שם לא "נזיריות" ולא "כמניין" הלקטי קיץ וכו'. והירושלמי סובר שבדברים מובדלים ומורחקים זה מזה דומיא דהלקטי קיץ ושיבלי שמיטה וכוכבים ברקיע אין צורך לומר לא "נזיריות" ולא "כמניין", שהרי אינם גוש אחד ואינם דבוקים אחד לשני, מה שאין כן שער הראש ועפר הארץ וחול היום שהם סמוכים אחד לשני, וכן ימות החמה וימות הלבנה. ועיין בבלי ז' א'. ובבבלי ח' ב' שיטה אחרת. וכו' הוא נזיר כל ימי חייו משום שחלו עליו נזירות הרבה אחת אחר השניה, ואינו נזיר עולם ממש.
ומסיק הירושלמי: ויידא אמרה על רבנין שהוא מגלח אחת לשלשים יום, הדא היא דתנינן הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו. ותני עלה שהוא מגלח אחת לשלשים יום. והיא התוספתא שלנו כאן. והירושלמי מביא ממנה ראייה שלחכמים פעמים ונזיר עולם מגלח פעם לשלשים יום, שהרי כאן אמר בפירוש "מלא הבית" ("והא אמר שהוא מגלח אחד לי"ב חדש", כלומר, באומר "מלא שערי") ומכל מקום מגלח אחת לשלשים יום, ונמצאנו אומרים שנזיר עולם ממש פעמים מגלח אחת לי"ב חודש ופעמים מגלח אחת לשלשים יום,26ועיין במאירי למשנתנו, ד"ה הריני נזיר מלא חבית, שכתב שמגלח אחת לי"ב חדש (והוא מפני שפסקו כרבי. ועיין גם בפיה"מ להר"מ שם) "שהכלי מצרפן". ואף הוא נזיר עולם, ואינו נזיר נזיריות. ועיין בפי' הנצי"ב לספרי נשא, עמ' קט"ז ואילך, בהגה"ה. וצ"ע.
ובספרי זוטא נשא, עמ' 247: כן יעשה על תורת נזרו, זה הנודר בנזירות כחול הים, שבכל שעה שרוצה להקל מראשו יקל. יכול האומר הרי עלי נזירות (צ"ל: נזיריות, כמו שהגיה הרח"ש הורוביץ) כן, אמרת לא אמרתי אלא כן יעשה על תורת נזרו. ויפה פירש הרח"ש הורוביץ שהברייתא היא כרבי במשנתנו (פ"א מ"ד), ובראשונה הוא נזיר עולם שמגלח אחת לשנים עשר חודש ובשניה הוא נזיר נזיריות. ומשמע כאן כשיטת הרא"ש שכתב (בפירושו ח' א') לעניין נזיר עולם: ואם רצה אינו מגלח,27ובצפנת פענח פ"ג מה' נזירות הי"ב הבין כן גם את לשון הר"מ שם. ועיין בפיה"מ להר"מ פ"א מ"ב. ועיין מ"ש להלן ספ"ד בשם ספרי זוטא. ואינו מביא קרבן, והעיר על כך בקרן אורה ח' ב', ד"ה והנה. ועיין להלן בפי' הרא"ש שם.