12-13. הקובר את מתו שני ימים קודם הרגל מפסיק את הרגל ומונה חמשה אחר הרגל. בד: מפסיק את כל הרגל. וכ"ה במס' שמחות פ"ז ה"ה, הוצ' היגר, עמ' 138. אבל בכי"ע ובכי"ל חסרה בבא זו וליתא גם בברייתא שלפנינו בבבלי י"ט סע"ב. והנכון כבכי"ו, ד ומס' שמחות, ואין צורך למוחקה, עיין ברש"י כ' רע"א. ובמשנתנו פ"ג מ"ה: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה. ולפי זה אם קבר את מתו שני ימים קודם לרגל לא בטלה ממנו גזירת שבעה, וצריך להשלים חמשה אחר הרגל. ועיין ברש"י למשנתנו י"ט א', בהגהות הב"ח שם, בגליון הש"ס לרע"א, ובהגהות ר"ב רנשבורג כ' א', ובדק"ס, עמ' 62, הערה מ'. ועיין בשיטה לתלמידו של ר"י מפריס ח"ב, עמ' ס"ז. ועיין בפירוש התמוה שבפי' ר"ש בן היתום, עמ' 98.
13. ורבים מתעסקין בו. בבבלי הנ"ל (בשינוי סדר): ומלאכתו נעשית וכו', ואין רבים מתעסקין עמו, שכבר נתעסקו בו ברגל. ובמס' שמחות הנ"ל: ואין הרבים מתעסקין בו כלום אחר הרגל. אבל בכ"י אוקספורד שם: ומתעסקין עמו חמשה ימים לאחר הרגל. וקשה להגיה את כל הנוסחאות בתוספתא המקויימות גם ע"י כי"א שבמס' שמחות. ולא עוד אלא שבירושלמי פ"ג ה"ה, פ"ב ע"ב, מפורש: הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירות שבעה. לא אמר אלא ג', הא שנים לא.20כלומר, אין הרגל מבטל, וצריך להשלים ימי אבלותו אחר הרגל. חדא דת אמר בינו לבין עצמו,21כלומר, נוהג ברגל אבלות בצינעא, עיין להלן שם בירושלמי סה"ה, פ"ג ע"א, ולהלן בתוספתא, שו' 25. אבל הרבים, אין הרבים מתעסקין עמו. ופירש בפ"מ שאין הרבים מתעסקין עמו ברגל, ומכאן שמתעסקין עמו חמשה לאחר הרגל, כמפורש במס' שמחות בכי"א ובתוספתא בכל הנוסחאות. ופירוש זה של בעל פ"מ מוכרח, שהרי אח"כ בסמוך שם שאלו: מהו להראות לו פנים?22עיין בבלי שבת י"ב א', שם י"ב ב', ובמקורות שהבאנו להלן הע' 23. ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינה, והלא אמרו אין אבל בשבת, מפני מה אמרו להראות לו פנים, לא מפני הכבוד, והכא מפני הכבוד. ונדחקו מאד כל המפרשים בפירושו, ברם נראה שהשאלה היא בקובר את מתו שני ימים קודם לרגל, שאין הרבים מתעסקים עמו ברגל (כשיטת התוספתא כאן), מהו להראות לו פנים בלי עסק.23כלומר, בלי תנחומים, וכדומה, עיין בתוספות כאן כ' א' ד"ה שכבר. ועיין בתשובת רב שרירא שהעתקנו לעיל סוכה, עמ' 866, ואוה"ג כאן, עמ' 31 (ויש להוסיף שם את התשובה הנ"ל). ועיין מ"ש על "ראיית פנים מפני הכבוד" לעיל ח"א, עמ' 18. וסוברים בני א"י הואיל וכבר התעסקו עמו קודם לרגל, אין מתעסקים עמו ברגל עצמו, מה שאין כן כשלא התעסקו עמו לפני הרגל כלל (כגון שמת לו מת בתוך הרגל) מתעסקין עמו ברגל, כמפורש להלן. כללו של דבר אם מת לפני הרגל, אין מתעסקין עמו ברגל, ומשלימים אחר הרגל את הימים שלא התעסקו בו, ואם מת ברגל מתעסקים עמו ברגל, ומונה שבעה אחר הרגל, אבל אין מתעסקים בו כל שבעה, אלא מנכים מן העסק את הימים שהתעסקו עמו ברגל.
13-14. ומלאכתו נעשית על ידי אחרים, עבדיו ושפחותיו עושין בצנעה אצל אחרים. בבבלי הנ"ל: בצינעא בתוך ביתו. אבל אין להגיה בתוספתא, שהרי כן מפורש גם בסיפא להלן, עיין מש"ש, והתוספתא והירושלמי חולקין על הבבלי, וסוברים שמלאכתו נעשית ע"י אחרים, אפילו בביתו,24כשיטת הבבלי, עיין בתוספות י"ט ב' ד"ה ומלאכתו ובגליון הש"ס לר"ע איגר שם. אבל עבדיו ושפחותיו אינם עושים את מלאכתו בביתו. ועיין מאירי, עמ' קי"א, ושיטה לתלמידו של ר"י מפריס, עמ' ס"ז, ובב"י בטיו"ד סי' שצ"ט. ועיין מ"ש להלן, שו' 17–18, ד"ה ומלאכתו, בשם מס' שמחות.