50-51. חכם שמת הכל קרוביו הכל קורעין והכל חולצין וכו'. כל הברייתא בבבלי כ"ה א', שבת ק"ה ב'. ותחילת הברייתא גם בירושלמי פ"ג ה"ז, פ"ג רע"ב. ועיין במס' שמחות פ"ט ה"ב. ובבבלי שאלו: הכל קרוביו ס"ד, אלא אימא הכל כקרוביו. ואין כאן הגהה אלא פירוש, וכמו שאמרו בבבלי כתובות ט"ז ב': איבדה כתובתה הטמינה כתובתה וכו', אלא כל איבדה כי הטמינה בפנינו דמי, כלומר: איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה. ובמשנתנו פ"ג מ"ז: אין קורעין ולא חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת. ואמרו כאן שעל חכם כולם חולצין וכו' אפילו בחולו של מועד, עיין בירושלמי הנ"ל. ועיין אוה"ג, עמ' 45.
51-52. והכל מברין עליו אפלו ברחובה של עיר. וכן בבבלי שבת הנ"ל בכ"י אוקספורד: הכל מברין עליו ברחבה של עיר. כלומר, אפילו בפרהסיא.
52-53. אין מוליכין חלילין לבית האבל אלא לבית המשתה ולבית השמחה במקום שנהגו. וכ"ה בד. ובכי"ע ובכי"ל: אבל מוליכין לבית המשתה וכו'. וכן בירושלמי בסוף מכילתין: תני אין מוליכין חלילין לבית האבל, אבל מוליכין חלילין לבית השמחה ולבית המשתה, וחסר שם "במקום שנהגו". ואפשר שהמלים "במקום שנהגו" דבוקים לבית השמחה גרידא, והיא שמחת מריעות, כפירוש הבבלי כ"ב ב', עיי"ש ברש"י ובתוספ' ד"ה ולשמחת. ובמקום שנהגו לחלל בחלילין אף בבית השמחה מוליכין לשם חלילין בחולו של מועד. אבל בבית המשתה הרי בוודאי שהיו נוהגים בחלילין, עיין במשנת ב"מ רפ"ו. ושמא יש כאן אשגרה מלעיל ביצה פ"ד, שו' 47, ד"ה בנו ובתו, ובית המשתה ובית השמחה הם שמות נרדפים, עיין קהלת ז', ב', ד'. ועיין בבלי כ"ב ב' הנ"ל ומס' שמחות פ"ט הט"ו, עמ' 173, ומאירי כאן, עמ' קכ"ז.
53-54. אי זהו מספד זה שעל הלב שנ' על שדים סופדים, טיפוח בידים, קילוס זה פישוט זרועות. הברייתא נסמכה למשנתנו פ"ג מ"ח: נשים במועד מענות, אבל לא מטפחות וכו', נקבר המת לא מענות ולא מטפחות. ובבבלי כ"ז ב': אמר עולא הספד על לב דכתיב (ישעי' ל"ב, י"ב) על שדים סופדים, טיפוח ביד קילוס ברגל. ובר"ח שם: קילוס ברגל, שנאמר הכה בכפך ורקע ברגלך (יחזקאל ו', י"א). ובפי' הר"ש בן היתום, עמ' 128: שמצינו לגבי צער46והוא הדין לגבי שמחה, עיין יחזקאל כ"ה, ו', וברש"י שם. ועיין תוספות שבת קמ"ח ב' ד"ה לא, ביצה ל' א' ד"ה אין. הכה בכפך ורקע ברגלך, וכן דרכן בארץ ישר' עד היום. ולהלן שם בבבלי: ת"ר המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל47כגירסת כתה"י והראשונים, עיין בר"ח, בתוספות שם ד"ה לא ובדק"ס במקומו. מפני הסכנה. ועיין ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, בבלי שם ל' א', ומ"ש לעיל סוף שבת שו' 61–62, ד"ה ובלבד. ועיין מ"ש שמואל קרויס בקדמוניות התלמוד (גרמנית) ח"ב, עמ' 483, הערה 485.
ואשר לפישוט זרועות בקילוסים, הרי אפשר לראות אותו בכמה מצבות וציורים, והוא מצוי גם בציורים של בית הכנסת של דורא אברופוס, כגון בתמונה של אליהו בהר הכרמל, מרדכי על הסוס והמן מוליכו ועוד.48וכ"ה גם באמנות הפגנית, עיין מ"ש בסה"י לכבוד שוקן ("עלי עין"), עמ' 78, ועמ' 81, הע' 39.