42-43. ומעשה ברבן גמליאל שהיה יושב וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל.42בכי"י, עיין דק"ס שם, סוף עמ' 147. ולפנינו בבבלי: בר"ש בן גמליאל.
43-44. אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין וכו'. וכ"ה בד ובירושלמי הנ"ל. ובכי"ע ובכי"ל: אין נוהגין כן להיות יושבין וכו'. ובכי"ו היה כתוב: לא היינו היו וכו', ונמחקה המלה "היינו" ע"י נקודות מלמעלה. והמלה "כן" פירושה "כאן", כרגיל בכי"י. ובשרי"ר, עמ' 111: לא נהגו כאן להיות יושבין וכו'. ומלשון זו משמע שהיו יודעין שאין כאן אלא מנהג מקומי, עיין במגן אבות למאירי, עניין כ', עמ' צ"ד, שדייק מכאן שאף הם ידעו שאינו אלא מנהג ולא איסור. ובבבלי הנ"ל: ולעזה עליו כל המדינה, אמרו מימינו לא ראינו כך.
44-45. ולא רצה לומר מותרין אתם, אלא עמד והלך לו. בבבלי הנ"ל: נשמט על גבי קרקע, ולא רצה לומר להן מותרין אתם. ובירושלמי הנ"ל: ולא רצה לומר להן מותר לעשות כן, אלא עמד והלך לו. ופירש במגן אבות הנ"ל: ומה שאמרו, לא רצו לומר מותרים אתם, לא שהיו יכולין לומר להם כן, והרי כל שיודעים בהיתר ונוהגין באיסור אין מתירין להם, אלא כך פירושו, לא רצו לומר מותרין אתם מן הדין, רק מתורת מנהג הוא שנאסר לכם, ואנו אין לנו, שאילו היו בני תורה היו יכולין לומר להם כן, וכן מוכיח בירושלמי וכו' מותר כן (גרס כגי' שרי"ר, עמ' 111), כלומר מותר לנו לעשות כן. ועיין בתוספ' הר"ש משנץ פסחים נ"א א', במלחמות, במיוחס להריטב"א בשם הרא"ה ובר"ן שם. וכבר האריך בכל העניין בפרי חדש או"ח סי' תס"ח אות ג',43ומ"ש שם בשם שו"ת הר"ן סי' נ"ג, כ"ה בשו"ת הר"ן ד' קושטא, ובד' רומי ואילך הוא בסי' מ"ח. עיי"ש.
45-46. מעשה ביהודה והלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ בכבול וכו'. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל (לעיל שם): רוחצין שני אחין כאחד, ואין רוחצין שני אחין בכבול. ומעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שרחצו שניהם כאחד וכו'. ועיין מ"ש להלן ד"ה ורחצו. ועיין מ"ש לעיל שבת פ"ז, שו' 29–30, ד"ה ובכי"ל. ולעצם האיסור עיין במס' שמחות פי"ב הי"ב, הוצ' היגר, עמ' 199. ובבבלי להלן שם גרסו בברייתא שאין אדם רוחץ עם בעל אחותו, ופירשו שם שבכבול גזרו בשני אחין אטו בעל אחותו.
46. אמרו להם לא היו נוהגין להיות רוחצין וכו'. בירושלמי הנ"ל: אמרו להן לא נהגו כאן (בשרי"ר שם: כן, עיין מ"ש לעיל) להיות וכו'. ובבבלי הנ"ל: ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו מימינו לא ראינו וכו', כסיגנון הבבלי ברישא, ועיין מ"ש על כ"ז לעיל בשם מגן אבות למאירי.
47. ורחצו זה אחר זה. וכע"ז בירושלמי. ובבבלי: ונשמט הלל ויצא לבית חחיצון. ועיין בהגהות יפה עינים לפסחים נ"א א'.