38-39. חניות פתוחות לסטיו פותח ונועל כדרכו, לרשות הרבים פותח אחת ונועל אחת. בבלי ספ"ב, י"ג ב'. ופירש"י שברי"ף: סטיו. איצטבאות וכו'. וכן שנינו לענין מלאכה בתענית ציבור בבבלי תענית י"ד ב': היו לו שני פתחים פותח אחד ונועל אחד, היה לו אצטבא כנגד פתחו פותח ונועל (כגי' הר"ח ועוד) כדרכו. והיא אצטבא היא סטיו, στοά, כפירש"י הנ"ל, שורה של עמודים. ועיין בירושלמי שם פ"א ה"ז, ס"ד ע"ד. והברייתא כאן מפרשת את משנתנו ספ"ב: מוכרי פירות וכו', מוכרים בצינעא, ומכירה בחנות הפתוחה לסטיו אף היא מכירה בצינעא.
39-40. ערב יום טוב האחרון של חג יוציא ומעטר את השוק בשביל כבוד יום טוב האחרון של חג. וכ"ה בד ובכי"ל, אלא שבכי"ל חסר בסיפא "של חג". ובכי"ע: ובערב יום טוב האחרון מוציא ומעטר את כל השוק. ולפי גירסת כי"ע בוודאי שאין חילוק בין יום טוב האחרון של חג ובין יום טוב האחרון של פסח. ובבבלי י"ג ב' הנ"ל בכ"י ובראשונים הגירסא "של חג" בין ברישא ובין בסיפא. וכתב בשיטה לתלמידו של ר"י מפריס, עמ' קי"ד: וערב י"ט האחרון של חג. שהיו רגילין להרבות בסעודות,41עיין חולין פ"ג א' וברש"י שם ד"ה ביו"ט, ובתוספ' ע"ז ה' ב' ד"ה ערב. מפני שהוא רגל בפני עצמו, לפיכך מותר למכור בפרהסיא. וכן כתב גם הרב המגיד בפ"ז מה' יו"ט הכ"ג, וסיים: מה שאין כן ביו"ט האחרון של פסח. אבל בפי' הר"ש בן היתום, עמ' 65: וערב יום טוב האחרון של חג בין בפסח בין בסוכות מוציא ומעטר את השוק בפירות כול'.
ומלשון הרב המגיד הנ"ל משמע שיש מצוה מיוחדת לעטר את השוק בפירות בערב יו"ט האחרון של חג, ועיין בב"י בטאו"ח סי' תקל"ט, בב"ח ובדרישה שם. ולא זכיתי לרדת לסוף דעתם, שהרי בוודאי פירושו שריבוי הפירות בשוק לשם מכירה הוא הוא עיטור השוק. ואם נאמר שעיטור השוק פירושו שמקשטים את השוק בפירות שאינם למכירה, או שהלוקח מקשטו בפירותיו, הרי אין צורך להדחק בפירוש עיטור שוקי ירושלים, עיין ברע"ב מע"ש פ"ה מ"ב ומלא"ש שם. ועיי"ש בס' משנה ראשונה, וכן פירשנו לעיל ח"ב, עמ' 783, ועיי"ש 784, הערה 26. ואעפ"י שמדברי רש"י בביצה ה' א' ור"ה ל"א ב' משמע קצת שבעל הפירות היה מעטר בהם את השוק ולא היה מוכרם, הרי אפשר לפרש את דברי רש"י כפירוש הרע"ב במשנת מע"ש הנ"ל, וריבוי הפירות בשוק לשם מכירה, הוא הוא העיטור. ובמשנת מנחות פ"י מ"ה: משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח וקלי וכו'. ור' מאיר בר' יצחק החזן ניסח (אור יום הנף, ערבית לליל ב' של פסח): "קרב העומר שוקי ירושלם בפירות מעוטרים", כלומר לשם מכירה.
ולא עוד אלא אם נפרש שהתירו לקנות מן החנות פירות ולהוציאם כדי לעטר בהם את השוק, למה שואל הבבלי מן הברייתא כאן, והרי מפורש במשנתנו ספ"ב שמוכרי פירות מוכרים בצינעא דווקא, כמו שתמה בקרן אורה במקומו, ותירוצו דחוק, עיי"ש. אבל העיקר הוא שמן המשנה אין ראייה, ואפשר שדווקא בחנות מוכרין בצינעא, משום שאפשר לפתוח אחת ולנעול אחת, אבל למכור בשוק שאין עצה למכור בצינעא יכול אני לומר שמותר למכור בחול המועד משום כבוד יו"ט. ולפיכך שאלו מן הברייתא שהתירו לבעלי החנות להוציא לשוק בערב יו"ט האחרון ולמכור בפרהסיא, משום כבוד יו"ט, אבל בשאר ימות חולו של מועד לא התירו להוציא לשוק ולמכור, אע"פ שבשוק אין אפשרות של צינעא, ומכאן שאף בשוק אסור למכור בחולו של מועד. ברם אם נפרש עיטור השוק שהלוקח מוציא מן החנות ומעטר בפירותיו את השוק, ולא התירו כן אלא משום כבוד יו"ט האחרון, אבל בשאר ימות חול המועד אסור להוציא מן החנות בפרהסיא, הרי הוא ממש דין משנתנו בספ"ב, ולמה לא שאל ממנה.